פסק דין – חוב בגין מיסי ועד בית, אבחנה בין החזקה תקינה לשיפור והשבחה

פסק דין

.1  עניינה של התביעה בשאלה האם יש לחייב את הנתבע לשלם לתובעת את הסך של 40,993 ₪ בגין

חלקו היחסי בעלות תחזוקת הרכוש המשותף.

.2  הבית מושא ההליך טרם נרשם כבית משותף, הוא מכיל 8 דירות (להלן: “הבית.)” התובעת, על פי הנטען, היא נציגות הבית המשותף והנתבע, אשר לטובתו רשומה הערת אזהרה, רכש מספר יחידות בבית.

תמצית טענות התביעה –

.3 הבית מושא ההליך מכיל קומת מסחר אשר למעט חובתה להשתתף בהוצאות החניון מתנהלת באופן עצמאי, ומעליה מבנה מגורים הכולל שמונה דירות. הנתבע רכש שלוש דירות מגורים בבית המזוהות כיחידות מס’ ,1 ,3 .4 אייל שטייניץ הוא הבעלים של יחידה מס’ .2 בעל הזכויות ביחידות מס’ ,5 ,6 הוא נחום יניב, בעל הזכויות ביחידה מס’ 7 הוא אביב אוקנין ובעל הזכויות ביחידה מס’ 8 הוא בני בריש.

.4  לבית מונתה נציגות אשר נציגה הוא יניב נחום. הנציגות נבחרה בהסכמת כל בעלי הזכויות למעט

הנתבע. לנציגות נפתח חשבון בנק כפי שנדרש על פי החוק.

.5 עד לחודש אוגוסט 2020 (כולל) הנתבע שילם הוצאות תחזוקת הרכוש המשותף בעבור דירות מס’ ,2 6 ו8- מתוך דמי שכירות שגבה מהשוכרים בדירותיו. לאחר מועד זה החל הנתבע עושה דין לעצמו וחדל לשאת בהוצאות תחזוקת הרכוש המשותף מתוך כוונה לפגוע בבית וביתר בעלי הזכויות שבו.

.6 הנתבע ניהל את השכרת כלל הדירות בבית עד לתום שנת ,2020 שאז גילו בעלי הזכויות בבית כי הנתבע מעל וגנב מהם כספים. בגין מעילות אלו הוטלו על הנתבע עיקולים וצווי איסור דיספוזיציה על זכויותיו, והתיק הועבר לבוררות אצל כב’ השופט בדימוס עדי זרנקין.

.7  ברבעון האחרון של שנת ,2020 לאחר שנתגלו המעילות והגניבות, לקח יניב נחום את ניהול הנציגות תחת אחריותו, והחל לממן את הוצאות הנציגות עד לכינון נציגות כדין ובהסכמת שאר בעלי הזכויות בבית. כלל בעלי הזכויות בבית שילמו חלקם בהוצאות תחזוקת הרכוש המשותף למעט הנתבע אשר התעלם מהדרישות לשלם.

.8  בין הדברים בהם נדרש יניב נחום לטפל נכללו: נזקים קשים למערכת החשמל, נזילות מצנרת המתזים, נזקים לשער הכניסה ולמעלית, ופריצות שהתרחשו בבית.

.9 בבית היה קיים נוהג ולפיו כל בעלי הזכויות נושאים שווה בשווה בהוצאות תחזוקת הרכוש המשותף. בעלי הזכויות בבית מבקשים להמשיך ולשלם הוצאות תחזוקת הרכוש המשותף באופן זה.

.10 בשים לב לעובדה שהנתבע בעל זכויות בשלוש מתוך שמונה דירות בבית יש לחייבו החל מחודש 9/20 ועד לסוף חודש 5/22 לשלם 3/8 מסך הוצאות תחזוקת הרכוש המשותף לאותה תקופה ובסה”כ 31,363.81 .₪ כן מתבקש לחייב את הנתבע לשלם בכל תחילת שנה את חלקו בהוצאות

הנציגות בהתאם לתחזית שמפרסמת הנציגות, קרי, עד סוף שנת ,2022 8,820 ₪ נוספים.

.11 יש לחייב את הנתבע בריבית בשיעור של 12% לשנה בגין חובו בסך כולל של 3,780 ₪ ויש להורות כי הריבית תועבר לידי נציג הנציגות אשר שילם תשלומים כבדים על חשבון הנתבע.

.12 יש לחייב את הנתבע בשכר טרחה ששולם לב”כ התובעת בסך של 5,850 .₪

.13 אין לאפשר לנתבע להתחמק מתשלום חלקו היחסי בהוצאות תחזוקת הרכוש המשותף, גם לא מהטעמים שפירט: שהוא טיפל באופן פרטי בדירותיו ובנזקים שאירעו לרכוש המשותף והוא נשא בהוצאות שונות בגין הרכוש המשותף.

תמצית טענות ההגנה –

.14 בסביבות שנת 2008 יזמו הנתבע ויניב נחום הקמת פרויקט דיור מוגן בבית מושא ההליך והוא נבנה על ידי הקבלן שטרן (להלן: “הקבלן.)” לאחר הקמתו הוקמה חברת ניהול בשם “אבי לב הקריות” (להלן: “חברת הניהול)” שמטרתה הייתה להפעיל דיור מוגן בבית. הנתבע מונה למנכ”ל חברת הניהול והוסמך לנהל את השכרת הדירות בבית בהתאם להסכם ניהול מיום .1.5.16 לאחר שלא אושרה הפעלת דיור מוגן בבית הפסיקה חברת הניהול את פעולתה, והנתבע המשיך לנהל את הבית לרבות: גביית הוצאות, השכרת הדירות, וגביית שכר הדירה.

.15 לאחר שלא אושרה הפעלת דיור מוגן במקום, נותר הבית עם שמונה דירות מפוצלות ועם ליקויי בנייה רבים איתם מתמודדים בעלי הזכויות עד היום.

.16 היות שמימון בניית הבית וההשקעה להפיכתו לדיור מוגן נעשתה על ידי הנתבע ועל ידי יניב נחום נציג התובעת, נותרו מחלוקות כספיות רבות ביניהם אשר מתבררות בפני בורר שמונה על ידי בית המשפט המחוזי.

.17 יניב נחום מעולם לא מונה כדין כנציג הנציגות, ספק רב אם התקיימה אסיפה לבחירתו כנציג הנציגות וקיים ספק לגבי האותנטיות של פרוטוקול האסיפה הכללית מיום 13.10.21 שצורף כנספח 1 לתביעה. האסיפה שכונסה לא מילאה אחר התנאים המפורטים בסעיף 6 לתקנון המצוי שבחוק המקרקעין, התשכ”ט1969- (להלן: “חוק המקרקעין)” מהטעם שהודעה על קיומה לא נמסרה לנתבע (וספק אם נמסרה לשאר בעלי הזכויות,) לא השתתפו בה לפחות מחצית מבעלי הדירות,

ההודעה על מועד קיומה לא הוצגה במקום בולט בבית, והנוכחים בה לא ידעו אודות סדר יומה. כמו כן, לא התמלאו התנאים המפורטים בסעיף 8 לתקנון המצוי שעה שלא נבחרו יו”ר ומזכיר באסיפה. סעיף 14 לתקנון המצוי קובע כי על האסיפה הכללית לבחור בנציגות שמספר חבריה אינו נופל משלושה, ומשכך, שעה שלא נבחרו לפחות שלושה חברי נציגות לא מתמלאים תנאי הסעיף.

.18 בהתאם להוראת סעיף (12ב) לתקנון המצוי, לא ניתן לחייב את הנתבע ב”חובות או תשלומים מסוג או שיעור שלא פורשו בפרק ו’ לחוק המקרקעין, או בתקנון זה, או המשנה את זכויותיו” אלא אם הסכים להם. הנתבע מעולם לא נתן הסכמתו להוצאות המפורטות בסעיף 9 לכתב התביעה. הואיל והוצאות אלה אינן נמנות בפרק ו’ לחוק המקרקעין, לא ניתן לחייבו בהם. הוצאות אלו בעבור תיקון שער חשמלי, התקנת מנעול ושער והתקנת סורגים לקומת הגלריה נועדו למנוע מהנתבע או מדייריו להיכנס לבית לאור הסכסוך הקיים בין הנתבע לבין יניב נחום.

.19 לכתב התביעה צורפו קבלות בדבר תשלומים ששולמו, לכאורה, על ידי בעלי הזכויות, אך התשלומים בוצעו לפני חודש ,10/21 ולטענת התובעת נציגות הבית התמנתה רק בחודש 10/21. 

האמור מעיד על כך שיניב נחום הציג את עצמו כנציג הנציגות, בהיעדר סמכות כדין, עוד לפני האסיפה הכללית מיום 13.10.21. החשבוניות שצירפה התובעת לכתב התביעה בגין הוצאות הקודמות ליום 13.10.21 שולמו על ידי הנתבע ביחד עם שאר בעלי הזכויות בבית ככל שהוצגו בפניהם.

.20 התובעת טוענת לנזקים שנגרמו לבית, אך היא לא פירטה מהם הנזקים, מה הגורם להם ומדוע היא לא פעלה לתבוע את הקבלן או כל גורם אחר בגינם.

.21 הנתבע אינו בעלים של 3 דירות בבית אלא רק של 2 הדירות מס’ 1 ו,4- וזאת לאחר שדירה מס’ 3 נמכרה על ידו לפואד סייד.

.22 הנתבע היה אמון על ניהולו של הבית עד לנקודת הזמן שבה ביקש ממנו יניב נחום, במכתב מיום ,18.3.21 להימנע מלהציג את עצמו כנציג הנציגות ולחדול מגביית כספים.

.23 ההוצאות שהוציא יניב נחום לטענתו לתחזוקת הרכוש המשותף הוצאו למעשה לצורך הרחקת הנתבע מהבית.

.24 קיימת סתירה בסכום הנתבע בין כתב התביעה לתצהיר התובעת שעה שבסעיף 9 לכתב התביעה מייחסת התובעת לנתבע חוב על סך 31,363.81 ₪ בגין התקופה 1.9.20-1.5.22 בעוד שבסעיף 30 לתצהיר יניב נחום מיוחס לנתבע בגין תקופה ארוכה יותר )1.9.20-31.12.22( חוב של 28,350 ₪ לפי 350 ₪ X 27 חודשים.

.25 המנקה שנשכר על ידי יניב נחום לנקות את הרכוש המשותף קיבל ממנו הנחיה לא לנקות את המרחב הציבורי הסמוך לדירות הנתבע, ועל כן לא ברורה דרישתו לתשלום הנתבע בעבור ניקיון.

.26 בהליך הבוררות המתנהל התובע הוא יניב נחום והנתבע הוא הנתבע כאן. בכתב התביעה באותו הליך כלל יניב נחום את אותה העילה ואותו הסעד אשר נתבעים בתביעה זו שעניינם חיוב הנתבע בחובות חשמל ומים, באופן ששתי ערכאות נדרשות לאותם עניינים, מה שעלול להביא להכרעות סותרות. בגין כפל דיונים באותה עילה ובאותו סעד הגיש הנתבע בקשה לסילוק תביעה זו על הסף.

ההליכים בתיק –

.27 בקשה לעיכוב הליכים שהגיש הנתבע ביום 7.7.22 נדחתה על ידי בהחלטה מיום .17.7.22 בהחלטה הובהר כי הליך הבוררות מתנהל בין הנתבע לבין יניב נחום באופן אישי, בעוד שבתיק תביעה זה התובעת היא נציגות הבית המשותף באמצעות נציגה יניב נחום, והיות שנציגות בית משותף היא אישיות משפטית נפרדת מנציגיה הרי שהסכם הבוררות שנחתם בין יניב נחום לנתבע אינו חל על הנציגות.

.28 בתיק התנהלו דיוני הוכחות בימים 7.2.23 ו- .7.5.23 מטעם התביעה העידו: בני בריש, בעל זכויות בבית, אורי שטרן, הקבלן שבנה את הבית, בן בונפילד, נותן שירותי תחזוקה לבית, ויניב נחום, אשר טוען כי הוא נציג הנציגות. מטעם ההגנה העידו: שיבולת בן דקון, שבנה בעל זכויות בבית, פואד סייד, הטוען לזכויות בדירה בבית, והנתבע.

.29 הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה וכעת נותר לי להכריע בשאלה שבמחלוקת.

דיון והכרעה –

.30 אקדים ואציין כי מצאתי לקבל את התביעה ברובה, ולחייב את הנתבע במרבית הסכום הנתבע,

הכול כפי שיפורט להלן. כמות הדירות שבבעלות הנתבע –

.31 הנתבע טען בכתב ההגנה ובתצהיר עדותו הראשית כי בבעלותו רק שתי דירות, לאחר שמכר את הדירה השלישית שהייתה בבעלותו לפואד סייד. בחקירתו הנגדית, בעמ’ 5 לפרוטוקול הדיון מיום 7.5.23 שורות ,29-30 העיד כי מכר את הדירה לפואד סייד בדצמבר ’20 וכי בידיו חוזה המעיד על כך. מטעמים השמורים עמו, לא צורף החוזה ולא הוגש כראיה בתיק. עדותו של הנתבע לא הייתה אמינה עלי. חיזוק לאי אמינותו מצאתי בעדותו בחקירתו הנגדית בעמ’ 5 לפרוטוקול מיום 7.5.23 שורות .30-43 הנתבע נשאל האם נכון ששנה אחרי המועד שלטענתו מכר דירתו לפואד הוא מציג עצמו בפני רפי איש השערים כבעלים של 3 דירות בבית, וזו עדותו בעניין: “ש: אני מפנה אותך לעמ‘ 126 לתצהירך. תאשר לי שרפאל שואל אותך “מה זה לא רוצה? יש לך שם דירה“ ואתה משיב לו “שלוש דירות.” נכון או לא נכון,“? והנתבע משיב לו: “זה כתוב אבל לא התכוונתי לזה.”

.32 לא הובאה כל ראיה המעידה על מכירת זכויות בדירה לפואד סייד, ובנסח הטאבו שצורף לא רשומה כל הערת אזהרה לטובת פואד סייד. בעדותו של פואד סייד, אשר הוזמן לעדות על ידי הנתבע, אישר העד כי היה עו”ד פעיל אך רישיונו נשלל, וכי הורשע בפלילים, לרבות בגין שימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות, שיבוש הליכי משפט וקבלת דבר במרמה. העד אמנם העיד כי בעקבות גירושיו גר בדירה, שנטען כי נמכרה לו בין השנים ,2017-2020 אך מגורים בדירה אינם מעידים על קיומן של זכויות בעלות שלו באחת מדירות הבית. לא הובאה ולו ראשית ראיה להעברת הזכויות האמורה. לא הוצג דיווח לרשויות המס או כל ראיה אחרת לאמור. עדותו לא הייתה קוהרנטית, ולא אישרה את דבר בעלותו בדירה בבית. כשנשאל מר פואד האם הוא משלם את המסים בגין הדירה השיב: “לא יודע, אבי משלם הכל. לא בא לי על הדירה. אני רוצה לקחת את הכסף שלי שלום ובי שיהיה בריא“ ובהמשך- “אחד משלם על השני יש בינינו אמון ברוך השם,” 

ראו עדותו בעמ’ 3 לפרוטוקול דיון מיום 7.5.23 שורות .2-6

.33 מר פואד התבקש בחקירתו הנגדית לפרט אודות התשלומים ששילם בגין דמי וועד, והשיב שהעביר תשלומים אלו לאבי במזומן ביחד עם דמי השכירות, ראו עדותו בעמ’ 5 לפרוטוקול שורה .1 מעדותו עלה כי הוא שילם דמי שכירות בעבור הדירה, מה ששומט את הקרקע תחת טענתו כי רכש את הדירה.

.34 לאור האמור, מוצאת אני לקבוע כי לא הוכח שהנתבע מכר דירה למאן דהוא, ומשכך, לצורך ההליך הוא עודנו בעל הזכויות של 3 דירות בבית.

האם הנציגות נבחרה כדין –

.35 לטענת הנתבע, גרסת יניב נחום ביחס לזהות הנציגות אינה אחידה, שכן בעוד שבסעיף 16 לכתב התביעה הוא טוען כי החל לנהל את הבניין רק ברבעון האחרון של שנת ,2020 בתצהירו הוא טוען בסעיפים 3 ו5- כי הוא משמש כנציג הנציגות החל מיום .6.6.18 לטענתו, שינויי הגרסה עומדים אף בסתירה לפרוטוקול האסיפה הכללית אשר צירף התובע כנספח 1 לכתב התביעה, הנושא תאריך 13.10.21 ממנו עולה כי יניב נחום מונה כנציג הנציגות רק ביום .13.10.21 עוד טען הנתבע כי יניב נחום לא הציג מודעה המזמינה את בעלי הזכויות בבית לאסיפה הכללית, והמודעה היחידה בה הוזמנו בעלי הזכויות לאסיפה הכללית (צורפה כנספח 18 לתצהירו) נושאת תאריך ,4.9.22 מועד מאוחר למועד האסיפה לבחירת הנציגות הנטענת.

.36 לא מצאתי לקבל את טענת הנתבע בעניין, שכן יניב נחום הסביר באופן רהוט בחקירתו הנגדית את סדר הדברים כדלהלן: החל משנת 2018 הוא מונה לנציגות בהחלטה משותפת של הקבלן שטרן ושלו, ובהסכמה בעל פה של הנתבע, ומכוח החלטה זו הוא שימש כנציג הנציגות. ביום 13.10.21 הוא פעל לכינוס אסיפה כללית לבחירת נציגות לבית לאור העובדה שחל שינוי בסטטוס בעלי הדירות בבית בעקבות מכירת דירות לצדדי ג,’ ובאותה אסיפה הוחלט על המשך כהונתו כנציג הנציגות, ראו עדותו בעמ’ 21 לפרוטוקול שורות 29-38 וכן בעמ’ 22 שורות .1-5 עדותו זו לא הופרכה.

.37 יתירה מכך, חוק המקרקעין אינו מכיר מצב של העדר נציגות בבית. כך, כבר מעת רישום הבית המשותף (או אף לפני כן בבית שאינו רשום) ממונה נציגות זמנית עד לבחירתה של נציגות ראשונה (סעיפים 66 ו- 77ד לחוק המקרקעין.) לפיכך, מי שטוען כי נציגות מכהנת איננה הנציגות החוקית צריך להוכיח קיומה של נציגות אחרת הפועלת לניהולו התקין של הרכוש המשותף (תשלום חשבונות, ניקיון וכיוצ”ב) ואשר כלפיה מקיימים בעלי הדירות את חובותיהם (למשל תשלום מיסי הנציגות.)

.38 במקרה דנן, לא עלה בידי הנתבע להוכיח קיומה של כל נציגות אחרת, והנתבע אף הודה כי בתקופות מסוימות שילם לנציגות זו דמי ועד שוטפים. גם מעדויות יתר העדים עלה כי הנציגות התובעת היא הנציגות שנבחרה כדין ולה הם משלמים דמי וועד שוטפים.

.39 מעדותו של בני בריש, בעל זכויות בבית, עלה כי בשנת 2022 התקיימה אסיפה כללית בנוכחות אייל שטייניץ, נחום יניב, שיבולת בן דקון ובנוכחותו לשם בחירת נציגות לבית. מעדותו עלה כי במהלך אותה אסיפה הציג נחום יניב את כל ההוצאות שהוציא במהלך השנה החולפת לתחזוקת הרכוש המשותף. העד העיד כי הנתבע לא התייצב לאסיפה הכללית חרף העובדה שנתלו בבית מודעות במעלית ובחניה המזמינות את בעלי הזכויות לאסיפה, וחרף העובדה שבתחילת האסיפה התקשרה שיבולת בן דקון לנתבע וביקשה ממנו שיצטרף לאסיפה. עדותו הייתה אמינה עלי. מדובר בעד ניטרלי שאינו צד לסכסוך המתנהל בין הנתבע לבין יניב נחום. בעדותו תמך העד בטענת יניב נחום בדבר כינוס אסיפה כדין, ראו עדותו בפרוטוקול הדיון מיום 7.2.23 עמ’ 3 שורות 48-49 ועמ’ 4 שורות .1-15 העד גם העיד כי הוא משלם דמי ועד באופן שוטף לנחום יניב לחשבון הבנק שנפתח לנציגות, ראו עדותו בעמ’ 4 שורות .23-29

.40 בהמשך עדותו, מסיבות השמורות עמו, חזר בו העד מעדותו וציין כי התאריכים אינם זכורים לו היטב, וכי אינו זוכר אם התקיימה הצבעה בנושא מינויו של נחום יניב, והוא לא זוכר האם חתם על מסמך הממנה את יניב נחום כנציג הנציגות, וכי לדעתו כבר ב2021- הייתה אסיפה כללית לבחירת נציגות, ראו עדותו בעמ’ 5 לפרוטוקול הדיון מיום 7.2.23 שורות 1-4 והמשך עדותו בעמ’ 6 לפרוטוקול בשורות ,40 אך התרשמתי דווקא מתחילת עדותו כי אכן יניב נחום נבחר לנציגות הבית..

.41 העדה שיבולת בן דקון העידה כי ראתה מודעה תלויה בבית או שהודיעו לה בקבוצת הוואטסאפ אודות כל אסיפה כללית שהתקיימה בבית, ראו עדותה בעמ’ 20 לפרוטוקול מיום 7.2.23 שורות 46-50 ובעמ’ 21 שורות .1-6 עדותה של העדה הייתה אמינה עלי, ויש לזכור כי העדה הוזמנה לעדות על ידי הנתבע. העדה אישרה כי ייצגה באסיפה הכללית את אביב אוקנין בנה, שהוא בעל זכויות בבית באמצעות ייפוי כוח.

.42 עיון במוצג 1 שצורף לכתב התביעה מעלה כי התקיימה אסיפה כללית בבית ביום 13.10.21 אשר על סדר יומה עמד אשרור המצב הקיים, ולפיו נחום יניב משמש כנציגות, הוחלט על פתיחת חשבון בנק לנציגות, וכי בעלי זכויות בחמש דירות (אביב אוקנין באמצעות ייפוי כוח) חתמו על הפרוטוקול כמסכימים להחלטה, ביניהם בני בריש.

.43 מעדות אורי שטרן, הקבלן שבנה את הבית, עלה כי בתחילה, במועד בו בעלי הדירות היו רק הנתבע, יניב נחום, והוא, הבית היה מתוחזק על ידי הנתבע אשר בשלב מסוים לא רצה להמשיך לטפל בתחזוקתו, ועל כן נקבעה פגישה בבית בין שלושתם על מנת לקבל החלטה בנוגע לתחזוקת הרכוש המשותף. הנתבע החליט בדקה ה90- לא להגיע, ואישר למר שטרן שכל החלטה שתתקבל מקובלת עליו. בהחלטת שטרן ויניב נחום הוחלט שיניב נחום ימונה כנציג הנציגות ונחתם מסמך נושא תאריך 6.6.18 הממנה את נחום יניב כנציג הנציגות, צורף כנספח 2 לתצהיר יניב נחום. עדותו הייתה אמינה ואף הוא אינו צד לסכסוך.

.44 בן בונפילד, אשר מבצע עבודות אחזקה וניקיון בבית, נשאל בחקירתו הראשית מי הנציגות של הבית, והשיב כי נחום יניב משמש כנציגות החל מ2017- ועד היום, ראו עדותו בעמ’ 13 לפרוטוקול הדיון מיום 7.2.23 שורות .2-5 עדותו הייתה אמינה עלי ולא נתגלעו בה בקיעים.

.45 הנתבע טען כי הצבעת אביב אוקנין באמצעות אמו שיבולת בן דקון אינה חוקית שכן ייפוי הכוח שצורף אינו מסמיך אותה להצביע באסיפה תחתיו. מצאתי לדחות טענה זו מהטעמים הבאים: ראשית, חזקה על הנתבע שהיה מביא לעדות את אביב אוקנין על מנת שיתמוך בטענתו כי ההצבעה בשמו לא הייתה כדין או כי ייפוי הכוח שנתן לאמו לא הסמיך אותה להצביע בשמו באסיפה הכללית. שנית, שיבולת בן דקון, שהובאה על ידי הנתבע לעדות, לא תמכה בטענת הנתבע ולפיה לא הייתה רשאית להצביע באסיפה תחתיו. שלישית, אפילו הייתי מקבלת את טענת הנתבע כי הצבעתו של אביב אוקנין באמצעות אמו אינה כדין, לא היה בכך כדי לאיין תוקפה של ההחלטה שהתקבלה באותה אסיפה כללית, שכן מורנו סעיף (12א) לתקנון המצוי כי החלטות האסיפה הכללית יתקבלו ברוב קולות הנוכחים בה, ומתוך ארבעה או חמישה בעלי דירות שנכחו באסיפה הצביעו ארבעה בעד בחירת יניב נחום כנציג הנציגות. רביעית, לכתב התביעה צורף ייפוי כוח מכוחו הייתה רשאית שיבולת בן דקון לייצג את בנה באסיפה הכללית, ואין נפקא מינה כי ייפוי הכוח נערך יום לאחר האסיפה הכללית שכן גם אשרור בדיעבד מקנה לה רשות להצביע באסיפה בשם בנה.

.46 לאור האמור, לאחר ששמעתי העדויות ועיינתי בפרוטוקולים שהוגשו לתיק שוכנעתי כי הנציגות

נבחרה כדין וכי יניב נחום נבחר לשמש כיציג הנציגות כדין.

.47 לעניין מידת ההקפדה הנדרשת בעת מינוי נציגות לבית, ואפשרות אשרור בדיעבד להחלטות האסיפה הכללית אפנה לדברים יפים הדברים שנקבעו בעש”א (מחוזי ת”א) 35916-07-21 לידסקי נ‘ נציגות הבית המשותף מרח‘ וילסון 4 תל אביב, בפסקה 16 (נבו )06.02.2022 שם אישר בית המשפט את פסק דינה של חברתי כב’ המפקחת הבכירה אביטל שרייבר שקבעה: “חוק המקרקעין והתקנון המצוי אינם קובעים הוראות באשר לדרך קבלת ההחלטות באסיפה הכללית. עקב אופייה של אסיפה כללית של בעלי דירות, שאינה מהווה פורום מקצועי, ומעצם טיבעה לרוב אינה מחייבת ניהול של גורם מקצועי, יש מקום לגמישות לעניין התנהלותה, וככלל, למעט במקרים חריגים, אין צורך להחיל על התנהלותה כללים נוקשים שלא נקבעו בחוק. דבר זה נתמך בפסיקה הקובעת כי אף אם ניתן להטיל ספק בתוקף האסיפה שהתקיימה, הרי שניתן לראות בתשלום שבוצע על ידי מרבית בעלי הדירות משום אישרור בדיעבד של החלטות שהתקבלו באסיפה (ר‘ ע“א (ת“א) 1350/06 דן סלע נכסים )1996( בע“מ ואח‘ נ‘ ניהול בית גבר )99( בע“מ

ואח‘ (פורסם בנבו.”)

לא התקבלה החלטה בדבר הגשת תביעה כנגד הנתבע –

.48 הנתבע טען כי לא כונסה אסיפה כללית ולא התקבלה החלטה המאפשרת לנציגות להגיש תביעה

כנגדו, וכבר מטעם זה אין לקבל את התביעה.

.49 סעיף 69 לחוק המקרקעין קובע:

“הנציגות תשמש מורשה של כל בעלי הדירות בכל ענין הנוגע להחזקתו התקינה ולניהולו של הבית המשותף, והיא זכאית בענינים אלה להתקשר בחוזים ולהיות צד בכל הליך משפטי ובכל

משא ומתן אחר בשם כל בעלי הדירות.”

.50 כפי שנקבע בפסק הדין המנחה ע”א 98/80 נציגות הבית המשותף רחוב רבי עקיבא 77 לוד נ. קדמת

לוד בע”מ פ”ד לו,)2( 21 (להלן – קדמת לוד,)

“מהוראות החוק והתקנון עולה, כי נציגות הבית המשותף, הנבחרת על–ידי האסיפה הכללית של בעלי הדירות בבית המשותף, היא הגוף המבצע של הבית המשותף, שמתפקידו לטפל בכל העניינים הכרוכים בתחומים המשותפים לכל הדיירים. מטבע הדברים הכוונה לניהול הפנימי

השוטף של הבניין, ובעיקר בכל הנוגע לרכוש המשותף, אופן השימוש בו, החזקתו התקינה, ביצוע תיקונים בשעת הצורך, גביית הוצאות ההפעלה השונות וכדומה. החוק הקנה לנציגות הבית המשותף לצורך ביצוע תפקידיה מעמד משפטי מיוחד: על–פי האמור בסעיף 69 הנ“ל ניתנת לנציגות הבית המשותף בתור שכזו כשרות להיות צד לפעולות משפטיות שונות, אולם כשרות זו מוגבלת ומסויגת בסעיף עצמו, התוחם את גבולותיה לעניינים, הנוגעים “להחזקתו התקינה ולניהולו של הבית המשותף“

.51 כל עוד פועלת הנציגות במסגרת כוחותיה, אזי פעולותיה, מחייבות גם בעלי דירות שהתנגדו לפעולה ולא נדרש אישור מיוחד של האסיפה הכללית לנציגות להגיש תביעה כנגד בעל דירה שאינו משלם חובות בגין דמי וועד.

האם ההוצאות שהוצאו מהוות תחזוקה שוטפת של הרכוש המשותף –

.52 הנתבע אישר בחקירתו הנגדית כי ניתנים לבית שירותי ניקיון, תחזוקה שוטפת, תיקוני מעליות, תיקוני חשמל וצנרת, פתיחת סתימות ביוב וכיוב’ ראו עדותו בעמ’ 7 לפרוטוקול הדיון מיום 7.5.23 שורות .49-32

.53 הנתבע טען כי לאור הוראת סעיף (12ב) לתקנון המצוי שבחוק המקרקעין, לא ניתן לחייבו בגין “חובות או תשלומים מסוג או שיעור שלא פורשו בפרק ו‘ לחוק המקרקעין.“ לטענתו, ההוצאות שהוצאו בעבור תיקון שער חשמלי, התקנת מנעול ושער והתקנת סורגים לקומת הגלריה נועדו למנוע ממנו או מדייריו להיכנס לבית לאור הסכסוך הקיים בינו לבין יניב נחום, ועל כן אין לראות בהן הוצאות לתחזוקת הרכוש המשותף.

.54 מעדות העד בני בריש עלה כי היו קיימות בבית בעיות רטיבות במרתף, הצפות מכיוון הגג עד לחניה, קצרים בחשמל בחדרי המדרגות ותקלות במעליות, ראו עדותו בעמ’ 4 לפרוטוקול הדיון מיום 7.2.23 שורות .17-19 מדובר בעד ניטראלי ועדותו הייתה אמינה עליי.

.55 גם בן בונפילד העיד כי היו קיימים ליקויים, תקלות ונזקים רבים בבית, ובמיוחד בחשמל כתוצאה מדליפה של מים מהגג שהגיע עד לארון החשמל, בעטים התבקש על ידי הנתבע לבצע עבודה בסביבות שנת .2019 העד אישר כי היו קיימות תקלות גם במעלית, בשער הכניסה לבית ובמשאבות התת קרקעיות, ראו עדותו בעמ’ 13 לפרוטוקול שורות .12-40 בשורות 44 ואילך העיד העד כי היו קיימים ליקויים בקירות החיצוניים של הבית שהביאו לנפילת קרמיקות, וכי ליקוי זה תוקן על ידי יניב נחום.

.56 לתצהיר עדותו הראשית של יניב נחום צורפו אסמכתאות רבות המעידות על הסכומים שהוציאה הנציגות לתחזוקת הרכוש המשותף. הללו מאשרים טענות התובעת בדבר הוצאות תחזוקת הרכוש המשותף שהוצאו על ידה.

.57 מצאתי לדחות אף את הטענה כי מקצת העבודות שבוצעו, דוגמת: התקנת שער וסורגים ותיקון מחסום חשמלי לא היו בבחינת “החזקה תקינה” אלא היוו שיפור ולא היו הכרחיות. “החזקה תקינה” הוגדרה בסעיף 58 לחוק המקרקעין כ- “שמירה על מצבו של הרכוש המשותף כפי שהיה בעת גמר הבניה, לרבות שיפורים שבוצעו בו לאחר מכן בהסכמת בעלי הדירות.” הפסיקה נדרשה בפסקי דין רבים לשאלה מהן הפעולות הנכללות ב”החזקה תקינה,” ופירשה את המונח “החזקה תקינה” באופן רחב ביותר, ראו ע”א 4329/03 (י-ם) וינברגר נ‘ נציגות הבית המשותף ,דינים מחוזי כרך לד )3( שם נקבע:

“סבור אני, כי אכן רק מקרה קיצוני של הוצאה גבוהה, כמו התקנת מעלית, נמנה על הקטגוריה המחייבת הסכמה פה אחד. כל הוצאה אחרת במהלך ניהול בניין, הקיים עשרות שנים, נמצאת בד‘ אמותיה של הוראת סעיף (58א) לחוק המקרקעין הנ“ל, ובמקרה זה די בהחלטת רוב, כאמור בסעיף (12א) לתקנון המצוי.

מעבר לצורך אוסיף, כי בימינו, אם תחליט אסיפה כללית, ברוב דעות בלבד, להתקין דלת חיצונית עם אינטרקום, מטעמי ביטחון, אף שדבר זה לא היה בעבר, יחייב הדבר גם את בעלי דירות המיעוט. אין לאפשר לבעלי דירות אלה הטלת וטו על הוצאה מסוג זה או העמסת ההוצאה רק על מי שהצביע בחיוב באותה אסיפה כללית“.

וראו גם: ע”א (ת”א) 2329/03 פלקון נ‘ נציגות הבית המשותף (נבו, ;)1.4.2004 עש”א 35916-07-21

(מחוזי ת”א) לידסקי נ‘ נציגות הבית המשותף מרח‘ וילסון 4 תל אביב  בפסקה 17 .)6.2.2022(

.58 לאור האמור, משלא הוכח כי מה מההוצאות שנכללו בהוצאות תחזוקת הרכוש המשותף חורגת מגדר “החזקה תקינה,” מוצאת אני לדחות טענת הנתבע כי אין לחייבו במקצת ההוצאות שהוציאה

הנציגות לתחזוקת הרכוש המשותף.

חלקו של הנתבע בהוצאות תחזוקת הרכוש המשותף –

.59 הנתבע אישר בעדותו כי לא שילם לנציגות דמי ועד בית ולא נשא בחלק יחסי מעלות תיקון חשמל, מעלית, צנרת, הצפה בחניון, חשמל וניקיון, ראו עדותו בעמ’ 7 לפרוטוקול מיום 7.5.23 שורת 32 ואילך.

.60 מעדות בני בריש עלה כי באסיפה הכללית בשנת 2022 סוכם שכל דירה תשלם 314 ₪ לחודש, ודובר על כך שיש צורך להעלות את הסכום ל350- ₪ לחודש, ראו עדותו בעמ’ 4 לפרוטוקול הדיון מיום 7.2.23 שורה .31 לטענתו, סכומים אלו מקובלים על כל בעלי הזכויות בבית.

.61 העד העיד כי נציג הנציגות יניב נחום מתנהל ביושר ובצורה מכובדת, ואף הוציא כספים רבים מכיסו לצורך תחזוקת הרכוש המשותף עד למועד שבעלי הזכויות בבית השיבו לו הוצאות אלה.

.62 גם העדה שיבולת בן דקון, שבנה אביב אוקנין בעל זכויות בבית, אישרה בעדותה כי בעלי הזכויות בבית סיכמו כי ישולם 350 ₪ לחודש בעבור תחזוקת הרכוש המשותף. העדה גם אישרה בעדותה בעמ’ 19 לפרוטוקול הדיון מיום 7.2.23 שורות 29 ואילך כי שילמה ליניב נחום את כל ההוצאות שהוצגו לה לרבות: תשלום בעבור תיקון מערכת החשמל, תיקון השער, מתן שלט לכניסה לחניון ולתיקון המעלית. עוד אישרה העדה כי הנתבע גבה ממנה תשלומים וכי היא שילמה דמי ועד באופן שוטף. ראו עדותה בשורות .49-32

.63 הנתבע טען כי הנציגות נוהגת איפה ואיפה בין בעלי הדירות בבית, ובעלי דירות נוספים בבית לא שילמו חובם לנציגות, ולראיה הפנה לסעיף 29 לכתב התביעה בו נכתב כי  “כלל המחזיקים מתחייבים להעביר לקופת הוועד את מלוא חלקם על פי המפורט בתביעה זו תוך שני ימי עסקים לאחר העברת החוב של הנתבע לקופת הוועד.“ לא מצאתי ממש בטענות הנתבע כי הנציגות נוהגת איפה ואיפה בין בעלי הדירות, או כי לא חלה על הנתבע חובה לשלם דמי ועד שעה שבעלי דירות נוספים בבית לא נדרשו לעשות כן. כפי שצוין לעיל, הגב’ דקון ומר בריש העידו כי שילמו דמי ועד.

יניב נחום אישר בחקירתו הנגדית כי ישנם בעלי דירות נוספים בבית אשר קיים להם חוב דמי ועד, אך לטענתו מדובר על חוב מאוחר למועד הגשת התביעה, בגין ארבעה-חמישה חודשים אחרונים אשר טרם דרש מבעלי הדירות לשלמו, ראו עדותו בעמ’ 24 לפרוטוקול הדיון מיום 7.2.23 שורות .17-32.

.64 באשר לגובה חובו של הנתבע, קיימת אי הלימה בין הנתונים השונים ביחס לסכומי ההוצאות. בכותרת כתב התביעה צוין כי חובו של הנתבע עומד על 40,993 .₪ בסעיף 9 לכתב התביעה פורטו הסכומים הבאים לחובת הנתבע: 31,363.81 ₪ בגין חלקו היחסי )3/8( מההוצאות לתקופה 9/20- 5/22 בגין חיוב החודשי, בתוספת הסך של 8,820 ₪ בעבוד דמי וועד ממועד הגשת התביעה ועד לסוף השנה, בתוספת סך של 3,780 ₪ ריבית ושכ”ט עו”ד בסך של 5,850 .₪ סכימת סכומים אלו מגיעה ל49,813.81- ₪ ולא לסך של 40,993 ₪ כמפורט בכותרת כתב התביעה.

.65 מנגד, בסעיף 30 לתצהיר עדותו הראשית של התובע פירט התובע כיצד הגיע לחובות המפורטים. החיוב החודשי לכל דירה עמד על 350 ₪ ובגין התקופה 9/20-12/22 27( חודשים) יש להשית על הנתבע בעבור 3 דירות סך של 28,350 ₪ 350( X 27 X 3 דירות.) בסעיפים 39-34 לתצהירו מציין יניב נחום כי בנוסף להוצאות השוטפות בסך של 350 ₪ לחודש לדירה בגין ניקיון , חשמל, שמירה ומעליות, הוא הוציא הוצאות מיוחדות לתחזוקת הבית בשיעור כולל של 72,596 ,₪ ועל כן יש להשית על כל בעל דירה 8,568 ₪ ביחס להוצאות אלו, ועל הנתבע שבבעלותו 3 דירות יש להשית .)דירות 3 X ₪ 8,568( ₪ 25,705

.66 משלא הופרכו החישובים בתצהירו של יניב נחום, מצאתי לאמץ את הקביעה כי כל דירה שילמה סך של 350 ₪ לחודש. עם זאת, שעה שעלה מעדות יניב נחום כי במועד הגשת התביעה, ואף במועד מתן עדותו עדיין לא דרש דמי ועד מאף בעל דירה בגין סוף שנת -22תחילת שנת ,23 ראו עדותו בעמ’ 24 לפרוטוקול שורות ,34-17 לא מצאתי כי נכון לחייב את הנתבע בגין תקופה זו. לאור האמור, מוצאת אני כי נכון לחייב את הנתבע רק בגין התקופה המפורטת בכתב התביעה, קרי, עד ליום ,1.5.22 ולא מעבר לכך.

.67 הנה כי כן, התקופה לחיוב הנתבע תעמוד על חודשים 9/20-5/22 (כולל) לפי 350 ₪ לחודש בעבור 3

דירות ובסה”כ 21 חודשים X 350 ₪ לחודש X 3 דירות ובסה”כ 22,050 .₪ לכך יש להוסיף את הסך של 25,705 ₪ בגין חלקו היחסי של הנתבע בהוצאות המיוחדות, (בגין מרבית הוצאות אלו צורפו אסמכתאות לתשלום) כך שסה”כ חובו של הנתבע יעמוד על 47,754 .₪ עם זאת, משהעמידה התובעת חובו של הנתבע רק על סך של 40,993 ₪ (כמפורט בכותרת התביעה,) לא ניתן לחייב את הנתבע בסכום העולה על הסכום הנתבע ללא שתוקן כתב התביעה. לאור האמור, מצאתי לחייב את הנתבע רק בסך של 40,993 .₪

.68 יחד עם זאת, וככל שבמועד מתן פסק הדין כבר נערכה גבייה מיתר בעלי הדירות בבית בגין התקופה שלאחר ,1.5.22 אני ממליצה לנתבע לשלם חלקו בגין תקופה זו על מנת לייתר הגשת תביעה נוספת

כנגדו. 

טענות קיזוז –

.69 הנתבע טען כי הנציגות לא ביצעה ניקיון באזור הדירות שבבעלותו, ועל כן ביצע עבודות אלו על חשבונו. לטענתו, בגין העובדה שנשא בהוצאות תחזוקת הרכוש המשותף אין לחייב אותו בדמי הוועד המפורטים בכתב התביעה. הנתבע נשאל אילו הוצאות הוציא לתחזוקת הבית בגינן הוא סבור כי יש לפטור אותו מתשלום ועד בית, והשיב כי הוא משלם ישירות לספקים, בעבור:

“תיקונים בבניין שנוגעים לדירות שלי בבניין בגלל שאתם לא מתחזקים אותן נגרם לי נזק,“

תחזוקה של המבואות ליד דירותיו ועוד. העד התבקש להפנות לאסמכתאות להוצאות שהוציא ולא ידע לעשות כן, ראו עדותו בעמ’ 7 לפרוטוקול מיום 7.5.23 שורות .2-13

.70 כשהתבקש הנתבע להציג אסמכתאות לכך שהוא משלם בעבור ניקיון הרכוש המשותף הסמוך לדירותיו השיב: “ואם אני מנקה בעצמי? סתם דוגמה ואם אני משלם לדייר שלי שינקה ואני מפחית לו את שכר הדירה“? ראו עדותו בעמ’ 10 לפרוטוקול מיום 7.5.23 שורות .6-11 התחכמות זו מלמדת אף היא על כך שאין ממש בטענות הנתבע בדבר תשלומים שביצע לתחזוקת הרכוש המשותף.

.71 בן בונפילד, שסיפק שירותי ניקיון לבית החל משנת ,2019 נחקר על ידי הנתבע בעניין והכחיש את

טענות הנתבע. זו עדותו בעניין:

“ש: האם נכון שבמסגרת עבודות הניקיון נדרשת לא לנקות בדירות של חזן ומסביבן?

ת: לא נכון. ניקיתי את כל הבניין“. ראו עמ’ 16 לפרוטוקול מיום 7.2.23 שורת .34-35

העד גם הכחיש את הטענה כי נתן שירותי ניקיון לפנים דירת יניב נחום או לפנים דירה אחרת בבית, ראו עדותו בעמ’ 17 שורות .10-15 עדותו זו לא הופרכה.

.72 טענת הנתבע כי לא היה מקום לחייבו בתיקון השער לאור העובדה שבוצעה חבלה בשער על ידי מר שטייניץ נטענה אף היא בעלמא ולא הוכחה.

.73 אפילו היו מוכחות טענות הנתבע בדבר תשלומים שביצע חלף הנציגות לא היה בכך כדי לאפשר לו להימנע מתשלום דמי ועד שוטפים שכן, חובת ההשתתפות בהוצאות החזקת הרכוש המשותף קבועה בסעיף 58 (א) לחוק המקרקעין, המורה כדלקמן:

“בעל דירה חייב להשתתף בהוצאות הדרושות להחזקתו התקינה ולניהולו של הרכוש המשותף, ולהבטחת השירותים המחויבים על פי דין או המקובלים על פי הנוהג, לפי יחס שטח רצפת דירתו

אל שטח הרצפה של כל הדירות שבבית המשותף“…

.74 הלכה פסוקה היא, שאין בעל דירה רשאי להימנע מקיום חובותיו, ואין הוא זכאי להתנות את השתתפותו בהוצאות, כמובנן בסעיף 58 לחוק המקרקעין, בקיום חבות אחרת כלפיו. ראו רע”א 294/87 שלום נ‘ נציגות הבית המשותף רח‘ בן יהודה ,2 ירושלים (נבו, )28.10.1987 שם נקבע:

“תרופתו של מי שטוען כי דרישת תשלום היא מופרזת או כי לא נערכה ביקורת חשבונות כראוי, או כי נפל פגם אחר, היא בפניה לאסיפה הכללית, או בהעדר הסדר מניח את הדעת אל המפקח הפועל לפי חוק המקרקעין, תשכ“ט – .”1969

ראו גם ע”א (ת”א) 204/79 וייזר נ‘ נציגות הבית המשותף מרחוב חן 14 פתח – תקווה, פ”מ תשמ”ד)1( ,498 503 )1979( שם נקבע:

“אין זיקה בין החובות, במובן זה, שאי קיומה של האחת ע“י צד אחד נותנת זכות לצד האחר לעמוד מלקיים חובתו הוא, אלא לשתי החובות קיום עצמאי ושתיהן בנות אכיפה. אם בעל דירה חדל מתשלום, אין הנציגות קונה לעצמה זכות חדלה לגבי נתינת השירות, ולהיפך“.

וראו גם ע”א (מחוזי ב”ש) 1133/03 קבלו נ‘ נציגות הבית המשותף (נבו, .)17.5.2004

.75 לאור האמור, טענת הקיזוז נדחית.

סוף דבר–

.76 אני מחייבת את הנתבע במלוא ההוצאות הנתבעות, בסך כולל של 40,993 ₪ בגין התקופה מושא

ההליך.

.77 לעניין הוצאות ההליך, נקודת המוצא בפסיקת הוצאות, היא כי בעל דין שזכה בהליך, יזכה בהוצאות שהוציא לשם קידום ההליך, כאשר הדבר נועד למנוע חסרון כיס של הזוכה, להרתיע תובעים בכוח מנקיטת הליכי סרק ולעודד נתבעים בכוח להימנע מהתגוננות סרק, כאשר העיקרון הוא שהוצאות המשפט הנפסקות צריכות להיות מידתיות להליך עצמו ולמהותו (ע”א 9648/16

אורהייטק GIS בע“מ נ‘ חן אביטן משרד עורכי דין, בפסקה 67 (נבו )28.2.2018 ; רע”א 7650/20

Ltd Enterprises Software Magic נ‘ פאיירפלאי בע“מ, בפסקאות 11-9 (נבו .))28.12.2020

.78 תקנה (151א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשע”ט2018- (להלן”-התקנות)” קובעת כי תכלית חיוב

בעל דין בהוצאות היא “לשפות את בעל הדין שכנגד על הוצאותיו בהליך בהתחשב בתוצאותיו, במשאבים שנדרשו לניהולו ובהתנהלות בעלי הדין.“ במסגרת שומת ההוצאות נדרשת הערכאה הדיונית לבטא את “האיזון הראוי שבין הבטחת זכות הגישה לערכאות, הגנה על זכות הקניין של

הפרט ושמירה על שוויון בין בעלי הדין“ (תקנה (151ב) לתקנות.)

.79 תקנה 152 לתקנות קובעת כי: בתום הדיון יפסוק בית המשפט הוצאות סבירות והוגנות, זולת אם מצא שקיימים טעמים מיוחדים שלא לחייב בהוצאות כאמור. כלומר, ברירת המחדל היא פסיקת הוצאות, ורק אם קיימים טעמים מיוחדים, לא ייפסקו הוצאות.

.80 תקנה 153 לתקנות, קובעת את שיעור הוצאות המשפט שיש לפסוק, כאשר נקבע באופן מפורש כי

סכום שכר טרחת עו”ד, לא יפחת מהתעריף המינימאלי בכללי לשכת עורכי הדין.

.81 בתקנה 155 לתקנות נקבע: (א) בית המשפט יפסוק הוצאות משפט, ובלבד שבעל הדין פירט בסיכומי טענותיו באופן מפורש ומפורט את הוצאות המשפט כפי שנדרשו לצורך ההליך וצירף מסמכים התומכים בכך.

(ב) סכום הוצאות משפט יהיה צירופם של כל ההוצאות שהוצאו בעין ושנדרשו להליך כפי שיורה בית המשפט. (ג) השופט שנתן את ההחלטה יורה על הוצאות המשפט, זולת אם הדבר נבצר ממנו”.

.82 ובמיושם לענייננו – לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הרלוונטיים כמפורט לעיל ולאחר שנתתי דעתי למכלול נסיבות העניין, אני מחייבת את הנתבע בהוצאות משפט לטובת התובעת בסך של 7,674 ש”י לפי הפירוט שלהלן: 1,024 ₪ אגרת משפט, 5,850 ₪ שכ”ט עו”ד, 800 ₪ שכר בטלה לנציג הנציגות. סכום זה ישולם על ידי הנתבע לתובעת בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.