פסק דין בנושא נזקי רטיבות בבית משותף, התקנת מצלמות בבית משותף ועמדת טעינה חשמלית בבית משותף

פסק דין

 .1 לפניי תביעה משולבת לצווי עשה שונים שיפורטו להלן, וכן תביעה כספית בסך 62,010 ש”ח

לשיפוי התובע בגין הוצאותיו לתיקון ליקויים ברכוש המשותף שגרמו לנזקים בדירתו.

רקע כללי ותמצית טענות הצדדים

.2 עסקינן בבית המשותף ברחוב ויצמן 49 ו51- חולון, הידוע גם כגוש 7175 חלקה .133 הבית המשותף מורכב משני בניינים (הבניין ברחוב ויצמן 49 והבניין ברחוב ויצמן )51 כאשר ענייננו בבניין שברחוב ויצמן 51 (להלן: הבית המשותף או הבניין.) לבית המשותף תקנון מוסכם המסדיר את חלוקת הרכוש המשותף בין הבניינים וכן את אופן ניהולם של שני הבניינים חרף

היותם רשומים כבית משותף אחד – כאשר לכל בניין יש נציגות האמונה על ניהול אותו הבניין; כמו כן לכל בניין נציגים האמונים על שיתוף הפעולה עם מקביליהם מן הבניין השני לצורך

ניהול החלקים שנותרו בגדר רכוש משותף של שני הבניינים גם יחד.

.3 התובע הוא הבעלים של תת-חלקה 145 בבית. נתבעת 1 היא נציגות הבית המשותף (להלן:

הנציגות,) נתבע 2 הוא הבעלים של תת-חלקה 143 ונתבע 3 הוא הבעלים של תת-חלקה .144

הנתבעים 3-2 אף נמנים בין חבריה של הנציגות.

.4 בכתב התביעה המקורי התבקשו הסעדים הבאים, עליהם אעמוד בהרחבה להלן:

א.  צו-עשה נגד הנציגות אשר יורה לה להשיב את המצב לקדמותו ולחבר את האינטרקום

בדירת התובע למערכת האינטרקום בבית המשותף; ב.  צו-עשה נגד נתבע 2 אשר יורה לו להפסיק את השימוש בעמדת הטעינה לרכב החשמלי

– וזאת עד להסדרת הנושא על-ידי הנציגות;

ג.  צו-עשה נגד נתבע 3 אשר יורה לו לסלק או להסליק את מצלמות האבטחה;

ד. תביעה כספית בסך 62,010 ש”ח נגד הנציגות עבור שיפוי התובע עבור התיקון שביצע ברכוש המשותף ולתיקון הנזקים שנגרמו לדירתו של התובע עקב חדירת מים מקירות

חיצוניים המהווים רכוש משותף.

.5 יצוין כי ביום 27.12.2023 הוגש כתב תביעה מתוקן בגדרו תוקן הסעד הכספי לתיקון הנזקים בדירת התובע, באופן שהתבקש לחלופין להורות לנציגות לתקן בעצמה את הליקויים בדירתו

של התובע.

פירוט הסעדים שהתבקשו והרקע להם

א. צו–עשה נגד הנציגות – אינטרקום:

.6 נטען כי הנציגות ניתקה את חיבור דירת התובע ממערכת האינטרקום של הבית המשותף. לטענת התובע, הנציגות, בהשפעת הנתבע ,2 החליפה את המערכת הכללית של הבניין בלא כל צורך ממשי בכך ולא טרחה לחבר את התובע למערכת. כמו כן ההחלטה התקבלה שלא כדין באמצעות התדפקות על דלתות הדיירים והחתמתם בנושא וללא קיום אסיפה כללית של בעלי הדירות לאישור החלפת המערכת ואף תוך הסתרת הנושא מהתובע. על כן התבקש להורות לנציגות להשיב את המצב לקדמותו כך שמערכת האינטרקום בדירת התובע תחובר למערכת הכללית; לחלופין, ככל שמערכת האינטרקום בדירת התובע אינה נתמכת על-ידי המערכת החדשה שהותקנה, להורות לנציגות להתקין על חשבונה בדירת התובע מערכת אינטרקום

נתמכת.

ב. צו–עשה נגד נתבע 2 – עמדת טעינה לרכב חשמלי:

.7 בהתאם לכתב התביעה, נתבע 2 הוא בעליהן של שתי חניות תת-קרקעיות בבית משותף כאשר באחת מהן התקין עמדת טעינה לרכב חשמלי אשר צורכת חשמל מרשת החשמל של הבית המשותף וזאת מבלי שהנתבע 2 טרח להתקין שעון נפרד למדידת צריכת החשמל לשימושו הפרטי. בנוסף, התקנת עמדת הטעינה נעשתה ללא דיון באסיפה הכללית וממילא ללא הסכמתה. נטען, כי התקנת העמדה מהווה סכנה בטיחותית למשתמשי החניון ולמערכת החשמל המשותפת. עוד נטען לפגיעה בזכויותיהם של בעלי הדירות בכך שעמדת הטעינה וחיבורה למערכת המשותפת מונעת שימוש דומה משאר בעלי הדירות בבניין. על כן התבקש ליתן צו כנגד הנתבע 2 המורה לו לחתום על מסמך ייעודי מטעם הנציגות אשר מסדיר את עניין התקנת עמדות טעינה בבית המשותף ולפעול על-פיו. לחלופין התבקש צו שיורה לנתבע 2 לנתק

את עמדת הטעינה.

ג. צו–עשה נגד נתבע 3 – מצלמות אבטחה:

.8 נטען שנתבע 3 התקין בדירתו (הממוקמת באותה קומה (לצד מזרח) עם דירת התובע) שלוש מצלמות אבטחה אשר מסריטות ומקליטות בין היתר את דירת התובע לרבות את הנכנסים

והיוצאים מהדירה, את חדר האירוח ואת המרפסת העליונה. לטענת התובע, הדבר מהווה פגיעה חמורה בפרטיות התובע ונוגד את סעיף )3(2 לחוק הגנת הפרטיות, תשמ”א.1981- נטען כי לאחר שהתובע פנה אל הנתבע 3 בכדי להגיע להבנות, הצדדים הצליחו להגיע להסכמה חלקית באשר למצלמה אחת מתוך השלוש. ברם, נכון למועד הגשת התביעה נתבע 3 אינו פועל

בהתאם להסכמה זו ואף ממשיך לצלם את דירתו ושטחו של התובע תוך פגיעה בפרטיותו.

משכך התבקש ליתן כנגד הנתבע 3 צו המורה לו להפסיק את הפגיעה בפרטיות התובע.

ד. תביעה כספית (וצו–עשה) נגד הנציגות:

.9 נטען כי קיימת רטיבות בדירת התובע שמקורה בליקויים בקירות החיצוניים של הבית המשותף. בהתאם לכתב התביעה, התובע פנה לנציגות עוד בחודש ינואר 2020 ודרש את תיקון הליקויים, אך הנציגות סירבה לקחת אחריות והעבירה אותה לכתפי התובע ובעלי הדירות הנוספים שדירותיהם ניזוקו בעטיים של הליקויים ברכוש המשותף. בחודש יוני 2020 התקבלה

חוות-דעת מקצועית מאת חברת “אמירים ביקורת מבנים וייעוץ הנדסי” (להלן: אמירים) שנשכרה על-ידי הנציגות שאף בה צוין עניין הרטיבות ואף ונקבע בה כי נדרש איטום בין המישקים של אבני החיפוי החיצוניים לשם מניעת חדירת מים. לאחר שפניותיו החוזרות ונשנות של התובע אל הנציגות לא נענו בחיוב, התובע תיקן על חשבונו את הליקויים בחודש נובמבר ,2020 לרבות תיקון הליקויים בקירות החיצוניים של דירתו. ואולם, כאשר ביקש מן

הנציגות את החזר הוצאותיו נענה התובע בשלילה.

.10 נוכח האמור התובע עותר להחזר כספי עבור הוצאותיו לתיקון הליקויים ברכוש המשותף בסך כולל של 62,010 ש”ח בהתאם לחלוקה הבאה: 39,780 ש”ח עבור ההוצאות שהוציא בגין תיקון הליקויים בחלק מן הרכוש המשותף; 22,230 ש”ח עבור תיקון הנזקים בדירת התובע וכן עבור

ריסוס הקירות החיצוניים בסילר. כאמור, בהתאם לכתב התביעה המתוקן מיום ,27.12.2023

התבקש לחלופין להורות לנציגות בצו-עשה לתקן את הליקויים בדירת התובע. לטענת התובע, תביעתו דנא עומדת באמות המידה המשפטיות שהותוו בפסיקת בית המשפט העליון ברע”א 4984/17 שמעון חיים נ‘ נציגות הבית המשותף, סוקולוב 48 ק. אתא )14.12.2017( (להלן: עניין

חיים) לעניין החזר הוצאות עבור תיקונים ברכוש המשותף, ועל כך יורחב בהמשך.

 תמצית טענות ההגנה ביחס לסעדים שהתבקשו

 .11 הנתבעים הגישו כתב הגנה ובו התייחסו לטענות כנגדם כדלהלן:

עניין מערכת האינטרקום:

.12 נטען כי לבית המשותף שתי כניסות כאשר בכל אחת מהן מותקנת מערכת אינטרקום. האינטרקום בכניסה הצפונית היה תקול מזה מספר שנים, וכן האינטרקום בכניסה הראשית תוקן אף הוא מספר פעמים. משכך, ולאור תלונותיהם של דיירים וכן מחסור בחלקי חילוף לתיקון המערכת הקיימת הוחלט להחליף את המערכת. ההחלטה התקבלה ביום 8.10.2020

באמצעות קבוצת ה”-ווטסאפ” של הבניין – וזאת לאור איסור ההתקהלות בשל מגפת הקורונה. נטען כי באותו מועד התובע היה חבר בנציגות ועל כן היה מודע להליך להחלפת המערכת ואף

נתן הסכמתו לכך.

עניין עמדת הטעינה לרכב חשמלי: .13 נטען כי לנתבע 2 ולשלושה מבעלי הדירות הנוספים עמדות טעינה המחוברות למוניי חשמל פרטיים המודדים השוקלים את השימוש בחשמל הנצרך על-ידי רכביהם וכולם מחוברים למונה חשמל הכללי של חניון הבניין. בהתאם לקריאה במונה החשמל ולשימוש שנעשה כל דייר משלם את חלקו בחשבון החשמל. בפרט, ביחס לנתבע 2 נטען כי הוא קיבל את הסכמת הנציגות

הקודמת להתחבר למונה החשמל הכללי ומשלם עבור צריכת החשמל מדי חודש.

עניין מצלמות האבטחה: .14 נטען כי אכן לנתבע 3 קיימות שלוש מצלמות אולם אלו אינן מצלמות את דירת התובע – מצלמה אחת מותקנת במקומה של עינית דלת הכניסה לדירת הנתבע 3 (להלן: מצלמה מס‘ ;1 כאשר

מצלמה דומה הותקנה על דלת דירתו של התובע,) והשתיים הנוספות מותקנות על הגג (להלן: מצלמה מס‘ 2 ו-מצלמה מס‘ .)3 לעניין מצלמות הגג, מתואר כי גג הבניין פעיל באופן יחסי שכן מצויים בו מתקנים שונים של הבניין וכן נותני שירותים ואנשים שונים עולים לגג לעיתים תכופות. הדלת המובילה לגג נמצאת בסמיכות לדירת הנתבע ,3 משכך ובשל התנועה הערה התעורר הצורך אצל הנתבע בהתקנת המצלמות. עוד צוין כי הנתבע סבל ממטרדי רעש בדמותן של נקישות חזקות על דלת הדירה, כמו כן דירת הנתבע נפרצה דרך הגג ונגנבו ממנה מסמכים

וכספים. .15 כתב ההגנה מכיל אף התייחסות לעניין מיקום המצלמות שבגג. מצלמה מס’ 2 היא נייחת ומכוונת לכיוון מזרח, כיוון ההפוך מכיוון דירת התובע. כמחווה של רצון טוב הנתבע 3 הזמין

את התובע לצפות בצילומים וזוויות המצלמה אך התובע מיאן לעשות כן. משכך הנתבע 3 התקין מחסום קבוע למצלמה אשר מסתיר אותה מכיוון ביתו של התובע כך שאין כל אפשרות לצלם לכיוון דירת התובע. דא עקא, התובע תיעד את מצלמה מס’ 2 ללא מחסום, בשעה בה

המחסום הוסר באופן זמני לכ12- שעות בלבד וזאת לשם התקנת פרגולה בדירת הנתבע .3

בהתאם, עם סיום העבודות להתקנת הפרגולה הוחזר המחסום של מצלמה מס’ 2 למקומו. מצלמה מס’ 3 היא מצלמה ממונעת ומותקנת במרכז הגג ומאפשרת לצלם את כל הגג – בין היתר המצלמה נחשפת לחלק קטן מהמרפסת העליונה של התובע (מרפסת החשופה לכול.) בשל פניית התובע, ביצע הנתבע מספר התאמות בכיוון המצלמה וכן הותקן מחסום על גבי עינית

המצלמה לכיוון מערב.

עניין הרטיבות: .16 צוין כי בעת פניית התובע לנציגות הוא לא טרח לצרף ראיה לקיומה של רטיבות בדירתו, הצעת מחיר לתיקונה, חוות דעת המפרטת את הליקוי ואופן הטיפול בו, לא אפשר לחברי הנציגות או

לאנשי מקצוע מטעמם לראות את הנזק בפועל ולמעשה כל שעשה התובע הוא להתלונן בעלמא.

יתר על כן, אף לכתב התביעה התובע לא צירף כל ראיה ממשית לקיום הנזק.

.17 מכל מקום, טוענת הנתבעת כי לאחר פניית התובע לנציגות בחודש ינואר 2020 נמסר לו כי נעשית בדיקה לתיקון כללי של קירות הבית המשותף באמצעות חברת הביטוח; בעקבות רצונה

של הנציגות לתבוע את החברה הקבלנית שבנתה את הבניין בגין הליקויים שבו, בחודש יוני

2020 הוזמנה חברת אמירים לשם מתן חוות דעת על מצב החיפוי בבניין (להלן: חוו“ד 1

אמירים,) לאחר קבלת חוות הדעת נמסרה הודעה בקבוצת ה”-ווטסאפ,” וכן בחודש אוקטובר התבקשו הדיירים הסובלים מרטיבות לשלוח תמונות של הנזקים בדירות. נטען כי התובע, אשר שימש כחבר נציגות, ריכז את הטיפול בנושא הרטיבות אך סירב להעביר את הנתונים שבידיו ליתר בעלי הדירות ובכך עיכב את הטיפול בבעיית הרטיבות. זאת ועוד, בעוד התובע חבר בנציגות ובשעה שהנציגות ניסתה למצוא פתרון מערכתי לבעיית הרטיבות התובע לא המתין לתוצאות הבדיקה ותיקן על חשבונו את מקור הרטיבות בדירתו. בנוסף, צוין עוד כי התובע לא הציג בזמנו (ואף לא במסגרת כתב התביעה) הצעות מחיר אחרות שקיבל בגין תיקון הליקויים

ברכוש המשותף, אלא רק חשבונית יחידה שעליה ביסס את דרישתו מהנציגות להשבה כספית.

.18 הנתבעת מוסיפה עוד ומתארת כי בחודש יוני 2021 הזמינה הנציגות דו”ח אבחון רטיבות

מחברת אמירים בה פורטו מוקדי הרטיבויות (שמקורן בקירות החיצוניים) בדירות באופן

פרטני (להלן: חוו“ד 2 אמירים,) כאשר עוד קודם לכן בחודש מרץ 2021 התבקשו בעלי הדירות הרלוונטיים למלא שאלון המפרט את הליקויים בדירותיהם. התובע מילא אף את השאלון בו טען להימצאותם של מוקדי רטיבות בדירתו – וזאת חרף טענותיו כי תיקן את הליקויים הגורמים לרטיבות בדירתו בחודש נובמבר 2020 (טרם מילוי השאלון בחודש מרץ .)2021 כמו כן, כאשר נציג חברת אמירים ביקש לבקר בדירות הדיירים, וביניהן דירת התובע, כדי לבדוק את מוקדי הרטיבויות, התובע סירב לאפשר את כניסת הנציג בטענה כי תיקן את הליקויים

בעצמו. .19 בחודש פברואר 2022 התחילה הנציגות בביצוע העבודות לתיקון הליקויים בקירות הבניין וזאת על בסיס פיצויים שהייתה צפויה לקבל מהחברה הקבלנית. נטען כי נוכח טענת התובע שביצע את התיקונים בדירתו, הנציגות (באמצעות הנתבע )3 הציעה לתובע את הסכום היחסי מסך

הפיצוי שיתקבל מהחברה הקבלנית שבנתה את הבניין, אך התובע סרב. .20 לעניין רכיב הפיצוי בגין מריחת סילר על קירות הבניין נטען כי השימוש בו אינו הכרחי לצורך

תיקון מוקדי הרטיבות.

ההליכים הדיוניים .21 ביום 28.5.2023 התקיים דיון קדם משפט בנוכחות הצדדים במהלכו ניסיתי להביא את הצדדים לידי הסכמה לסיום התביעה בדרך של פשרה, אולם הדבר לא צלח כיוון שהתובע עמד על קיומו

של דיון הוכחות. .22 ביום 10.9.2023 התקיים דיון קדם משפט נוסף אשר גם במהלכו ניסיתי להביא את הצדדים להגיע להסכמות, אך ללא הועיל. במסגרת הדיון הודיע התובע כי הוא שוקל להגיש בקשה

להגיש הודעה מתאימה. לפיכך,

12.9.2023

לפסילתי מלדון בתיק וביקש שהות עד ליום

בהחלטתי שניתנה בסיום הדיון נקבע כי “לאחר קבלת ההודעה כאמור אראה בעניין המשך

ההליך.” .23 ביום 13.9.2023 הגיש התובע בקשה כי אפסול את עצמי מלשבת בתיק דנן (ראו תיק בקשה

.)4/356/2023 בתמצית, טוען התובע כי דעתי כבר “נעולה” ועמדתי נחרצת בדחיית התביעה, תוך הודעה שמסרתי לתובע כי יחויב בהוצאות כבדות. התובע טוען בנוסף, שאמירתי כי התובע אינו עומד בקריטריונים שהתווה בית המשפט העליון בעניין חיים, התעלמה מהחומר שהיה מצוי לפניי. עוד נטען על ידי התובע כי סבל מיחס עוין המפלה אותו לרעה וכי קיים חשש ממשי למשוא פנים. בהחלטתי מיום 21.9.2023 (בתיק בקשה )4/356/2023 דחיתי את הבקשה מן

הטעמים המובאים שם. .24 ביום 14.1.2024 הגישו הנתבעים בקשה למתן החלטות: הן בבקשה לעיון במסמכים ספציפיים והן בבקשה לדחייה על הסף. במסגרת בקשת העיון עתרו הנתבעים ליתן צו המחייב את התובע להעביר לידיהם את חוות הדעת, כתב תביעה וכתב הגנה והסדר פשרה בגינו קיבל פיצוי כספי

מהחברה הקבלנית שבנתה את הבניין עבור ליקויים בדירתו (תיק .)21007-05-12 כמו כן

התבקש לחייב את התובע להציג חוות דעת והצעות מחיר אשר טען במהלך הדיון כי הוצגו לנציגות. במסגרת הבקשה לדחייה על הסף נטען כי יש לדחות את התביעה דנן בשל חוסר סמכות, העדר עילה נגד הנתבע 2 והעדר ראשית ראיה לקיום עילת תביעה. בתמצית, נטען כי למפקח אין סמכות ליתן סעד כספי לתשלום פיצויים בגין נזקי רטיבות שנגרמו לדירה בבית משותף. אשר לטענת חוסר העילה נגד נתבע 2 נטען כי בהתאם להצהרת התובע, הוא אינו בעל רכב חשמלי ואינו מתעתד להשתמש ברכב חשמלי בזמן הקרוב ועל כן לא קיימת כל פגיעה בתובע בגין שימוש בעמדת הטעינה. יתר על כן הנתבע 2 ערך ביטוח צד ג’ (המכסה אף את עמדת הטעינה) והציג אישור של בודק מוסמך מטעמו לעניין העמדה (כאשר בכל מקרה הנציגות עתידה לבצע בדיקה על-ידי בודק מוסמך מטעמה.) עוד נזכר כי בזמן הקרוב יוכלו כלל דיירי הבית המשותף להתחבר לעמדת טעינה ככל שיחפצו בכך. ביחס לתביעה להחלפת מערכת האינטרקום נטען כי התובע לא הביא כל ראיה המוכיחה כי מערכת האינטרקום הישנה הייתה תקינה וניתן היה להמשיך להשתמש בה, וכן לא הציג ראיה לפיה לא קיימת הסכמה של רוב

בעלי הדירות בבית המשותף להחלפת המערכת.

.25 לאחר קבלת תגובת התובע לבקשות, בהחלטתי מיום 24.1.2024 מצאתי לקבל את בקשת הנתבעים לעיון במסמכים וכן הוריתי על מחיקת סעיפים בכתב התביעה המתוקן שלא אושרו

במסגרת ההחלטה בה קיבלתי את הבקשה להמצאת כתב תביעה מתוקן. בנוסף, דחיתי את

הבקשה למחיקת התביעה על הסף. .26 חרף החלטתי מיום 24.1.2024 טענו הנתבעים כי התובע לא העביר לידיהם את החומרים

שנתבקש להעביר במסגרת החלטה זו (חומרי בית משפט בתיק .)21007-05-12 .27 בימים ,10.4.2024 2.5.20224 ו21.5.2024- התקיימו דיוני הוכחות במסגרתם נחקרו המומחה מטעם התובע – אינג’ אדלר, התובע, מר גדעון סלומון מטעם הנציגות דאז (להלן: סלומון,) מר עופר ימין, מר משיח מוטי ומר עמנואל צור (מנהל חברת דבימה – החברה שביצעה את עבודות

האיטום בבית המשותף; להלן ובהתאמה: צור ו-דבימה) וכן הנתבעים וחברי הנציגות.

.28 ביום 19.6.2024 הגיש התובע את סיכומיו והנתבעים הגישו את סיכומיהם ביום .30.7.2024

ביום 11.8.2024 הגיש התובע את התייחסותו לסיכומי הנתבעים והגיעה העת להכרעה.

דיון והכרעה .29 אקדים מסקנה לדיון ואומר כי לאחר העיון הגעתי לכלל מסקנה כי דינה של התביעה על מרבית רכיביה להידחות, מלבד עניין עמדת הטעינה לרכב חשמלי ורכיב אחד בעניין הרטיבות. להלן

נימוקיי לפי סדר הסעדים שהתבקשו כמפורט לעיל.

התביעה לצו–עשה נגד הנציגות – אינטרקום .30 כזכור, התובע הלין כאמור בדבר נחיצות החלפת מערכת האינטרקום הכללית של הבית המשותף. לטענתו, המערכת הקודמת הייתה תקינה וניתן היה להמשיך ולהשתמש בה, לחלופין לתקנה באמצעות חלקים חליפיים – וללא כל צורך בהחלפת המערכת בשלמותה. על כן, לטענתו של התובע, אין לחייבו בהחלפת יחידות התקשורת הפרטיות שבדירתו בכדי שאלו יתאימו למערכת החדשה שהותקנה על-מנת שיוכל להשתמש בשירותי האינטרקום – קל וחומר בשעה

שהיחידות בביתו היו תקינות ועבדו כראוי. .31 למיטב שיפוטי התובע לא הוכיח את טענתו זו וממילא אין בידי לקבלה. המדובר במערכת אינטרקום הנמצאת בשלהי העשור השני להתקנתה, ומשכך היא מועדת לבעיות טכניות שונות מעצם פגעי הזמן. אכן, יכול שאת הבעיות שהופיעו או תופענה במערכת מעין זו ניתן לפתור

באמצעות חלקים חלופיים. הצדדים אמנם חלוקים בשאלת זמינותם של חלקים חלופיים, אך לדידי לא עולה הצורך להכריע בשאלה זו, שכן אף אם אכן קיימים חלקים חלופיים בשוק למערכת האינטרקום, אין כל פגם ברצון הדיירים להשתכלל למערכת חדישה העשויה לשדרג את אורח החיים של דיירי הבית לכזו המתאימה לרוח הזמן והתקופה, והחלפה כאמור נכנסת להגדרה של “החזקה תקינה,” בהתאם לסעיף 58 לחוק המקרקעין, התשכ”ט1969- (להלן: חוק המקרקעין.) גם אם המכשור הקיים לא הוחלף באותו סוג ובדגם זהה (ראו למשל רע”א 7112/93 צודלר נ‘ יוסף, פ”ד מח)5( 550 ;)1994( בע”א 4329/03 (מחוזי י-ם) וינברגר נ‘ נציגות

הבית המשותף .))23.3.2004( משכך, החלטה זו יכולה להתקבל באמצעות רוב רגיל מקרב בעלי

הדירות בבית המשותף בהתאם לסעיף (12א) לתקנון המצוי שבתוספת לחוק המקרקעין (החל

על הבית המשותף מכוח סעיף 10 לתקנון המוסכם; להלן: התקנון המצוי.) .32 הגם שהתובע לא מציג זאת באופן מפורש, למעשה מבקש הוא לחתור נגד החלטת רוב בעלי הדירות שהתקבלה כדין – כדי שעלות החלפת יחידות התקשורת הפרטיות בדירתו תושת על גבם של כלל בעלי הדירות. מצאתי כי יש לדחות את טענת התובע לפיה ההחלטה התקבלה שלא במסגרת אסיפה “רגילה” של בעלי הדירות בהתאם להוראות התקנון המצוי. יש ליתן את הדעת לכך כי לנוכח התפרצות מגפת הקורונה בבתים רבים לא התאפשר כינוס “רגיל” של אסיפת בעלי דירות במועד הרלוונטי ועל כן היה צורך במציאת פתרונות יצירתיים ופשוטים יחסית בכדי להמשיך בתפקוד תקין ככל הניתן – ובשל כך אין לפסול את אופן קבלת ההחלטה רק מפני שלא התקבלה במסגרת ישיבת האסיפה הכללית וזאת לאחר שלנגד עיניהם של בעלי הדירות הוצגה עמדה המתנגדת באופן ממשי ומנומק לביצוע ההחלפה של המערכת הכללית (ראו

נספחים א’ ו-יג’ לכתב ההגנה – פלט ההודעות בקבוצת ה”ווטסאפ.)” .33 יתרה מכך, מההלכה הפסוקה עולה כי סעיף 71ב לחוק המקרקעין הקובע כי החלטות בעניין שינויים ברכוש המשותף ובזכויות הבנייה יתקבלו ברוב של בעלי הדירות, אינו דורש כי תתקיים אסיפה כללית לשם כך. המחוקק שם דגש על מהות ההסכמה ולא על הפרוצדורה של כינוס

אסיפה כללית לצורך קבלת החלטה (ראו והשוו: תיק (המפקח על המקרקעין חיפה)

87/11 גבריאלי נועם נ‘ בוזגלו איריס ;)7.12.2011( ת”א (שלום י-ם) 2998/04 כולל אברכים מצוינים נ‘ אבנצור חביב אורי .))25.7.2005( בנוסף, עצם העובדה כי בעלי הדירות שילמו עבור

התקנת מערכת האינטרקום החדשה, מהווה אשרור ההחלטה ברוב הדרוש אף למפרע (ראו,

135606 דן סלע נכסים )1996( בע”מ ואח’ נ’ ניהול בית גבר )99(

ע”א (ת”א)

לדוגמה:

.))7.11.2006( מ”בע

.34 נוכח האמור, לא מצאתי כי נפל פגם המצדיק את ביטולה של קבלת ההחלטה להחלפת המערכת הכללית. אמנם התובע טוען כי הדיון בהחלפת המערכת הוסתר מעיניו, אך גם לו הייתי מקבל טענה זו [ואיני קובע כך,] עדיין אין בכך כדי לגרוע מתוקפה של ההחלטה – וזאת בשל קבלת

ההחלטה וביצועה (החלפת היחידה המרכזית ויחידות המשנה בדירות בעלי הדירות) על-ידי רוב

בעלי הדירות. .35 משכך אני דוחה את התביעה למתן צו אשר יורה לנציגות לחבר או לממן יחידות תקשורת מתאימות בדירת התובע. ודוק, אין באמור כדי לפתור את הנציגות ממתן אפשרות חיבור אל מערכת האינטרקום הכללית ככלל, ובפרט כאשר התובע ירכוש יחידות תקשורת פרטיות

מתאימות לדירתו.

התביעה לצו–עשה נגד נתבע 2 – עמדת טעינה לרכב חשמלי

רקע כללי .36 נכון למועד כתיבת פסק הדין, טרם נכנסה לתוקף חקיקה ייחודית העוסקת בנושא התקנת עמדות טעינה לרכבים חשמליים בבתים משותפים. ואולם מונחת על שולחן הכנסת הצעת חוק

המקרקעין (תיקון מס’ )36 (התקנת עמדת טעינה לרכב חשמלי בבית המשותף ודייני מקרקעין,) תשפ”ג2022- (ה”ח הממשלה ,1585 עמ’ ;25 להלן: הצעת החוק) אשר נועדה – כך לפי דברי ההסבר להסדיר את נושא התקנת עמדות טעינה “תוך קביעת איזון ראוי בין זכות הקניין של בעלי הדירות ברכוש המשותף, לבין הצורך של בעל דירה יחיד להשתמש ברכוש המשותף… לשם הקמת עמדת טעינה לרכב חשמלי.” על מנת לסבר את האוזן, הצעת החוק מבחינה בין מצבים שונים של התחברות למערכת החשמל: חיבור לחשמל הדירתי – חיבור חשמל המשמש דירה בבית משותף; חיבור לחשמל הציבורי – חיבור חשמל המשמש בין השאר את הרכוש המשותף (כגון מעליות, מערכות תאורה, דלתות כניסה וכדומה;) חיבור לחשמל ייעודי – חיבור חשמל שנועד לשמש עמדת טעינה, שאינו חיבור דירתי ואינו חיבור ציבורי. בהתאם להסדר שבהצעת החוק מוצע בסעיף 59א(ג) כי בעל דירה יוכל להתקין עמדת טעינה לרכב חשמלי, המחוברת לחיבור ציבור (שהוא המקרה הרלוונטי לענייננו,) בהסכמת רוב בעלי הדירות בהחלטה שהתקבלה באסיפה הכללית, וזאת בכפוף למספר תנאים הכוללים בין היתר שהחיבור ייעשה

באמצעות מונה ייעודי ושהתשלום בעד צריכת החשמל דרכו נפרד משאר צריכת החשמל

מהחיבור הציבורי; שההחלטה באסיפה הכללית תקבע בין היתר את ההספק המרבי מתוך החיבור הציבורי אשר יוקצה לטובת עמדות הטעינה והוראות למקרים בהם ההספק המירבי

נמוך יותר מן הדרוש עבור כלל עמדות הטעינה של בעלי הדירות המעוניינים בהתקת עמדה; שבעל הדירה מסר הודעה בכתב לנציגות הבית המשותף ולכלל בעלי הדירות והודיע על כוונתו להתקין עמדה וזאת לא יאוחר מ45- ימים טרם ביצועה של ההתקנה; וכן שההתקנה תבוצע בהתאם להוראות חוק התכנון והבניה, תשכ”ה,1965- חוק החשמל, תשי”ד,1954- חוק משק

החשמל, תשנ”ו1996- וחוק הקרינה הבלתי מייננת, תשס”ו.2006- .37 לשלמות התמונה אף אציין כי סעיף 59א(ט) להצעת החוק מתיר לנציגות או לבעל דירה לפנות בתביעה למפקח על המקרקעין “(דיין מקרקעין” בהצעת החוק) בתוך 30 ימים ממועד מסירת ההודעה בדבר התקנת עמדה, וזאת כאשר קיימת התנגדות להתקנת העמדה בשל הטענה

לפגיעה מהותית בזכויות; וכן סעיף 59א(י) מתיר הגשת תביעה לפני המפקח על-ידי הנציגות או

בעל דירה לאחר התקנת העמדה וזאת כאשר מתקיימות נסיבות מיוחדות, כגון סיכון בטיחותי. .38 כאמור, הצעת החוק טרם הבשילה לכדי חקיקה מחייבת אך היא מלמדת על רוח ההגבלות וההתניות בהתקנת עמדת טעינה חשמלית באיזון המתואר בין זכותו של הפרט בבית משותף להתקין עמדה כאמור ובין הבטחת שלומם של יתר בעלי הדירות וצמצום פגיעתם. על רקע האמור אבחן להלן את טענות התובע בעניין עמדת הטעינה של נתבע ,2 כאשר העיקרית שבהן

היא הטענה כי העמדה מסוכנת ומסכנת את הרכוש המשותף ואת רכושו הפרטי.

מונה צריכת חשמל נפרד .39 כזכור, נטען כי במועד הגשת התביעה הנתבע לא התקין מונה נפרד המודד את צריכת החשמל לשימושו הפרטי וזאת בנפרד מהמונה המשותף אשר הותקן לכל המאוחר לקראת סוף חודש

ספטמבר .2022 כמו כן, התובע הודה בסיכומיו שנתבע 2 שילם עבור צריכת החשמל. על כן, לא ברורה כעת מהי טענתו של התובע בנוגע למונה החשמל – האם בדבר גובה התשלום בפועל

הנמוך מזה אשר היה אמור להיות משולם לכאורה או שמא על עצם אי התקנת המונה הנפרד. מכל מקום, על פי החומר שלפניי נראה כי כיום מותקן מונה נפרד (ראו מוצגים ז,’1 ח’ ו-ט’ בתיק מוצגים נתבעים – צילום השעון וחשבוניות תשלום,) ובעניין זה אף נתתי אמון בעדות הנתבע מיום 10.4.2024 שמאז התקנת העמדה שילם סכום לנציגות עבור צריכת החשמל (עמ’ 10 ש’ 44-35 ובעמ’ 11 ש’ ,)2 ולא עלה בידי התובע להפריך עדות זו ולהוכיח כי קיים הפרש בין התשלום לצריכת החשמל בפועל (וספק אם הדבר כלל נטען או נדרש על-ידי התובע חרף העלאת

הנושא.)

שימוש בלתי סביר ברכוש המשותף .40 נטען כי הנתבע 2 עושה שימוש לא סביר ברכוש המשותף, שכן הוא אינו מאפשר “שימוש דומה” לשאר בעלי הדירות בבית המשותף בעמדות הטעינה, וזאת מחמת העדר תשתית מתאימה בבית

מאחר שבחניון יש מספר רב של חניות בעוד לכל היותר ניתן להתקין עד שש עמדות טעינה בלבד. .41 טענה זו של התובע נעדרת עילה וממילא אין בידי לקבלה. התובע אינו בעל רכב חשמלי הנצרך לעמדת טעינה (ראו הערתי בפרוטוקול הדיון מיום ,9.10.2023 בעמ’ 2 ש’ )43-42 ואף לא ביקש

עד היום התקנה של עמדה שכזו (ראו חקירה הנגדית לתובע, בפרוטוקול הדיון מיום ,10.4.2024

בעמ’ 7 ש’ .)29-28 יתר על כן, מעדותה של הגב’ רבקה לקשטיין עולה כי העמדה האחרונה

שהותקנה הייתה בחודש אפריל 2023 (ראו פרוטוקול הדיון מיום ,2.5.2024 בעמ’ 2 ש’ ,)4-3 למעלה מחצי שנה לאחר הגשת כתב התביעה. רוצה לומר, כי גם לאחר הגשת כתב התביעה ניתן

היה להתקין עמדת טעינה נוספת. .42 זאת ועוד, התובע בחר, משום מה, לתבוע ברכיב זה אך ורק את הנתבע 2 ולא צירף אל התביעה את שאר בעלי הדירות אשר עמדות טעינה מותקנות בחניותיהם. התובע נשאל על כך באופן

ישיר במסגרת חקירתו כלהלן:

“ש: אתה יכול להסביר לי למה בחרת לתבוע דווקא את נתבע 2 כאשר

יש עוד 6 דיירים שהתחברו לעמדות טעינה? ת: א. זה לא רלוונטי ב. בעת הגשת התביעה העמדה שלו הייתה העמדה היחידה שלא הותקנה לפי התקנון באופן פרטיזני על ידו עצמו בלי אישור של בודק בלי שעון ובלי תעודת ביטוח עד היום” (פרוטוקול הדיון מיום

.)33-30 ‘ש 7 ‘בעמ ,10.4.2024

.43 בכל הכבוד, תשובה זו של התובע אינה מניחה את הדעת, והבחירה לתבוע רק את הנתבע 2 שבמקרה הוא חבר בנציגות מעלה חשד של חוסר תום לב. בהקשר זה אעיר כי התובע טען כי

התביעה ברכיב זה מוגשת אף בכובעו כחבר נציגות (ראו גם בפסקה הראשונה לתצהיר התובע,) ואולם, לא מצאתי בכל ההליך דנן הפרדה מובחנת בין כובעו של התובע כחבר נציגות לבין כובעו הפרטי – ונראה כי כל התביעה היא בכובעו הפרטי של התובע. כך למשל די בקריאת כותרת כתב התביעה בה מובא שמו של התובע ללא אזכור בדבר מעמדו כחבר בנציגות ובוודאי לאור העובדה כי הנתבעת 1 היא הנציגות. יתרה מכך, לאחר שמיעת כלל העדים והטיעונים בכתבי הטענות בתיק אני מסופק לגבי נפח פעילותו של התובע בנציגות – לא זו אף זו התובע טען בעצמו (בטרם הגיש את סיכומיו) כי כבר אינו חבר נציגות (ראו: פרוטוקול הדיון מיום 10.9.2023 בעמ’ ,5 ש’ .)5-1 אמנם אין בכך בלבד כדי לדחות את התביעה אולם עובדה זו מצטרפת ליתר

הנימוקים המוליכים למסקנה כי יש לדחות את התביעה ברכיב זה.

.44 אף לגופו של עניין סבורני כי הטענה לפיה התקנת עמדת טעינה מהווה מיניה וביה שימוש לא סביר ברכוש משותף, מופרכת מעיקרה. ראשית יצוין כי העמדה מוצבת בעיקרה בשטח החניה המוצמד של הנתבע, אך גם אם חלקה מוצבת בשטח הרכוש המשותף הרי שככלל, בעלי הדירות בבית משותף רשאים לעשות כל שימוש ברכוש המשותף, אף בהיעדר החלטה של האסיפה הכללית, ובלבד שמדובר בשימוש רגיל וסביר לפי תנאי המקום והזמן, שאינו מונע שימוש דומה

על ידי בעלי הדירות האחרים. שימוש ייחשב “רגיל וסביר,” ככל שהוא תואם את ייעודו של

החלק ברכוש המשותף לפי תנאי הזמן והמקום או על פי כוונת בעלי הדירות האחרים. בהתאם, אני סבור כי התקנה עמדת טעינה חשמלית ברכוש המשותף מהווה שימוש סביר אשר אין בו

כדי להזיק לרכוש המשותף או לפגוע באפשרות לשימוש דומה על ידי יתר בעלי הדירות. וזאת, בהתחשב בכך שהיא מותקנת כראוי, מחוברת לחשמל הדירתי, תואמת לתנאי הזמן והמציאות המשתנה בימינו, ואין בה כדי למנוע מבעל דירה אחר שימוש דומה (ראו והשוו: תיק (המפקח על המקרקעין רחובות) 500/18 נציגות הבית המשותף ברח׳ אריק אינשטיין 2 אשדוד נ‘ גלזמן מרק ;)18.3.2020( תיק (המפקח על המקרקעין פתח תקוה) 384/21 לוי יחיעם נ‘ נציגות ועד

מרכזי רום העיר שלב ד‘ כפר סבא .))3.3.2022(

.45 זאת ועוד, התובע העלה בסיכומיו דרישות נוספות כגון; התקנת עמדות טעינה ייעודיות על ידי הנציגות לכלל דיירי הבית המשותף שכן עמדות הטעינה הצמודה לחניות הדיירים מעלות את ערך דירותיהם. ואולם, טענות אלו אינן מעניינה של התביעה דנן ואינן רלוונטיות לסעד המבוקש, צו מניעה המורה לנתבע 2 לחדול משימוש בעמדת טעינה., מקומן של טענות אלה

במסגרת תביעה כנגד הנציגות לעשות כן ולא כנגד הנתבע .2 מעבר לכך, התובע לא הביא ולו

בדל של ראיה בקשר להשבחת נכסי בעלי הדירות העושים שימוש בעמדות הטענה. .46 מכל מקום נראה כי ועדי שני הבניינים (ויצמן 49 ו-ויצמן )51 מתכננים לספק פתרון כולל אשר

יפתור את ההגבלה על מספר עמדות הטעינה, ואף מטעם זה דין התביעה ברכיב זה להידחות.

סכנות והעדר ביטוח

.47 התובע העלה חששות בטיחותיים שכן לשיטתו העמדה הותקנה שלא בהתאם להנחיות מינהל החשמל – תקנות החשמל (התקנת מערכת טעינה לרכב חשמלי,) תש”ף2020- (להלן: תקנות החשמל.) בקצרה, נטען שאין בידי הנתבע אישור חשמלאי בודק המאשר כי העמדה הותקנה כדין – וכל שנמצא הוא אישור חשמלאי מוסמך. נוסף על אלו, לסברת התובע התקנת העמדה

לא נעשתה אף בהתאם להנחיות ועדי שני הבתים של הבית המשותף. על כן, כפועל יוצא של ההתקנה הלקויה, נטען כי אין למעשה פוליסת ביטוח המכסה את עמדת הטעינה של הנתבע 2 שכן ההתקנה לא בוצעה בהתאם לדרישות הפוליסה הביטוחית המתנה את הקמת העמדה

בהתאם לתקנות החשמל.

.48 לטעמי טענה זו יש לה על מה שתתבסס ועל כן יש לקבלה בחלקה.

.49 תקנה (3א) לתקנות החשמל קובעת כך: “תכנון, התקנה, תחזוקה וכל עבודת חשמל אחרת עבור מערכת טעינה

תבוצע בידי בעל רישיון חשמלאי מתאים לגודל המתקן, אך לא פחות

מבעל רישיון חשמלאי מוסמך, לפי הוראות תקנות החשמל (רישיונות,)

התשמ”ה – .”1985

כמו כן תקנה 12 קובעת כך: (“א) מערכת טעינה בהתקנה קבועה תיבדק בידי בעל רישיון חשמלאי

המתיר לו ביצוע בדיקות מערכת הטעינה בהתאם לתקנות החשמל (רישיונות,) תשמ”ה, 1985 לפני הפעלתה הראשונה ולאחר ביצוע כל שינוי יסודי בה, על מנת לאשר את הבטיחות והתקינות, לפי הבדיקות

והמדידות המופיעות בטופס הבדיקה שבנספח ב’ ;]…[

(ב) הבודק יתעד את הבדיקות על גבי דוח הבדיקה התואם לנספח ב;’

.”]…[ )ג(

.50 הנתבע טען כי עמדת הטעינה הותקנה בהתאם לתקנות החשמל ומסתמך על אישור הנדסאי מטעמו (מוצג ז2′ במוצגי הנתבעים.) ואולם אין דבר או חצי דבר בין אותו אישור הנדסאי לבין

נספח ב’ בתקנות החשמל (תעודת בדיקה של עמדת טעינה) הנדרש בתקנה 12 לתקנות החשמל.

לשם הנוחות אציג את תוכן אותו “אישור:”

4/12/22

הנדון: בדיקת חשמל

לעופר חברי בדקתי את עמדת טעינת הרכב החשמלי. נמצאה תקינה:

הכוללת ממסר פחת ומונה חשמל.

[חותמת הנדסאי חשמל ומ.ר”]

האישור נראה לקוני וכללי למדי ואינו שואף במאומה לענות לבדיקות המופיעות בנספח ב’

לתקנות החשמל – כך שהאישור אינו מניח את הדעת באופן המאפשר ליתן על-פיו היתר

להמשיך ולבצע שימוש בעמדת הטעינה. לאור זאת, איני מוצא כל צורך בכלל לדון האם הנדסאי

חשמל מטעם הנתבע הוא “חשמלאי בודק” בעל תעודה מתאימה בהתאם לתקנות החשמל.

.51 על רקע האמור דומה כי יש ממש אף בטענת התובע ביחס להעדר פוליסת ביטוח מתאימה. כזכור התובע טען כי נתבע חסר כיסוי ביטוחי וזאת לאור אי-התקנת העמדה בהתאם לתקנות

החשמל. מנגד, הנתבע הראה כי בידו כיסוי ביטוחי מאת חברת “ביטוח ישיר” (ראו מוצג ז3′ במוצגי הנתבעים,) ואולם, לא מצאתי באותה פוליסת ביטוח כל התייחסות לנושא של עמדת טעינה לרכב חשמלי. אמנם אכן, אין פירוש הדבר כי הפוליסה אינה מכסה אירועים הקשורים בעמדת טעינה אך המחסור בהתייחסות אומר דרשני, ולכל הפחות היה מצופה מהנתבע להוכיח

במסגרת הגנתו כי הפוליסה הנ”ל מכסה אף את נזקי עמדת ההטענה החשמלית. .52 משכך, לאחר שמיעת ובחינת כלל הטענות והראיות בתיק, ומשהתובע הראה כי עשויה להישקף סכנה מעמדת הטעינה מאחר שהינה חסרה בבדיקות תקינות מתאימות, אני סבור כי יש לקבל את הרכיב הנ”ל בתביעה. לפיכך אני מורה לנתבע 2 (עופר ימין) להמציא לידיו של התובע “תעודת בדיקה של עמדת טעינה” בהתאם לנספח ב’ לתקנות החשמל וכן אישור מטעם חברת

הביטוח כי הפוליסה שברשות הנתבע 2 מכסה אף את נושא עמדות הטעינה לרכב חשמלי או

לחלופין פוליסה אחרת לדירת הנתבע 2 המכסה את נושא העמדות. הנתבע 2 ימציא את

האישורים הנ”ל בתוך 45 יום מהיום. כמו כן הנתבע 2 ימציא את האישורים הנ”ל אף לנציגות הבית המשותף. ככל שהנתבע לא ימסור לידיו של התובע את האישורים בתוך פרק הזמן

האמור, אני מורה לו להפסיק את השימוש בעמדת הטעינה – וזאת עד להמצאת האישורים.

התביעה לצו–עשה נגד נתבע 3 – מצלמות

.53 במסגרת הדיון מיום 28.5.2023 הודיע הנתבע 3 כי הוא מוכן לבצע התאמות במצלמות כך שישביעו את רצונו של התובע: “אני מוכן לשנות כל דבר שהוא יבוא אליי ויגיד לי שזה לא מוצא חן בעיניו” (פרוטוקול הדיון מיום ,28.5.2023 עמ’ 4 ש’ .)2 לאור הצהרתו דומה כי הנתבע ביצע את ההתאמות כאמור וביום 10.6.2023 הודיע לתובע על כך. משכך, ביום 5.7.2023 הגיש התובע בקשה למתן פסק דין מוסכם בנושא המצלמות – אשר נדחתה בהחלטתי מיום 20.8.2023 שכן סברתי כי יש ליתן פסק דין אחד אשר יכלול את כל מכלול התביעה. הגיעה העת אפוא ליתן

החלטה בנושא המצלמות.

.54 בהתאם לבקשה מיום 5.7.2023 הובאו תמונות המתעדות את כיסוי המצלמות (המערבית

והמזרחית) בדירת הנתבע לפני הכיסוי ולאחריו. עוד התבקש לקבל את רכיב המצלמות בתביעה דנן וליתן פסק דין המורה לנתבע 3 לדאוג ולוודא שישמר המצב המתועד בתמונות. במקרה של תקלה או שינוי הגדרות/מיקום המצלמה אלו יתוקנו ויביאו את מצב כיסוי המצלמות לזה המתועד ובאופן שלא יאפשר לצלם את שטח דירת התובע. עוד ציין התובע כי הנתבע מסכים למוצע ועל כן יש ליתן פסק דין כאמור. .

.55 מנגד, בסיכומי הנתבעים נטען כי יש לדחות את הרכיב המדובר בתביעה דנן, וזאת לאור העובדה כי “כיום המצב משביע את רצונו של התובע”… וכי “הנתבע 3 הסדיר… את עניין המצלמות לפי שביעות רצונו של התובע.” עוד נטען כי אין ליתן פסק דין בעילה תאורטית-עתידית, ולאור המצב כיום לא מתקיימת אף עילה כנגד הנתבע .3 ואולם, טענת הנתבע בסיכומיו אינה הולמת את המצב העובדתי לפיו רק לאחר הגשת כתב התביעה הנתבע טרח להסדיר את כיסוי

המצלמות בהתאם לשביעות רצונו של התובע. עובדה היא כי בעת הגשת התביעה כיסוי המצלמות לא הניח את הדעת וחששו של התובע מוצדק בעניין זה – וזאת מבלי להידרש

למומחיות מיוחדת בנושא (ראו לדוגמה מוצגים 32-31 במוצגי התובע.) .56 על כן, לאור הסכמת הנתבע למתן פסק דין בהתאם לאמור בבקשה מיום 5.7.2023 (ראו מוצג 39 למוצגי התובע,) אני מורה לנתבע 3 (מר מרדכי משיח) לשמור על כיסוי המצלמות בהתאם

לתמונות להלן (מתוך נספחים 2-1 לבקשה מיום :)5.7.2023

התביעה בעניין הרטיבות נגד הנציגות – השבת סך של 39,780 ש“ח

.57 כזכור, התובע מבקש לפסוק את הוצאותיו שהוציא עבור תיקון הליקויים ברכוש המשותף, שבעטיים, לטענתו, נדרש הוא לבצע את התיקון בעצמו בדחיפות ושלא באמצעות נציגות הבית

המשותף. .58 הפסיקה המנחה בעניין שיפוי בעל דירה על הוצאות שהוציא מכיסו, עבור תיקון ברכוש

המשותף הוא כמובא לעיל ההחלטה בעניין חיים שם נקבע בין היתר כלהלן:

“על הדייר הבדד להכיר במעמדה של נציגות הבית המשותף. אם לא כן, ירוקן מנגנון זה מתוכן. על רקע זה אין להשלים עם מצב בו איש הטוב בעיניו יתקן. דרך המלך אם כן הינה באמצעות פניה לנציגות הבית המשותף בדרישה שתתקן את הליקוי. אם הנציגות מסרבת לתקן את הליקוי, יש באפשרות הדייר לפנות למפקח לצורך

הכרעה בסכסוך” (שם, בפסקה )4

על רקע האמור נקבע בעניין חיים כי יש לעשות שימוש זהיר בחריג השיפוי של בעל דירה, ולהורות על שיפוי כאמור “רק במקרה בו צעידה בדרך תגרום לנזק רב” (שם, בפסקה )7 – כאשר הצעידה בדרך המלך היא פנייה לנציגות ולאחר סירובה לתיקון ברכוש המשותף בתביעה למפקח על רישום מקרקעין. על רקע האמור, נקבעו בפסיקה אמות מידה ותנאים מצטברים

לקבלת החזר עבור הוצאות לטובת הרכוש המשותף כלהלן (ראו: ע”א 179/84 רוס נ‘ חפציבה,

פ”מ התשמ”ה)3( 418 ;)1985( עניין חיים בפסקה :)7

א. מדובר בליקוי ברכוש המשותף שעל נציגות הבית החובה לתקנו; ב. נעשתה פניה אל הנציגות אולם זו סירבה לתקנו (ובלבד שלא יימצא בדיעבד שהסירוב

נעשה בצדק;)

ג. דחיפות הצורך בתיקון באופן הגובר על אפשרות הפניה אל המפקח; ד. נחיצות התיקון – כך שאי ביצועו בהקדם יוביל לפגיעה קשה וברורה בעשיית שימוש

בנכס;

ה. התיקון בוצע בצורה נאותה;

ו.  עלות התיקון היא סבירה (כאשר החלק הלא סביר בעלות התיקון לא יזכה בשיפוי.)

(וראו גם: עש”א (מחוזי חי)’ 5863-12-16 אביטן נ‘ נציגות הבית המשותף ;)4.4.2017( ע”א

(מחוזי י-ם) 6403/05 ביטון נ‘ דיירי הבית המשותף ;)15.2.2006( (המפקח על המקרקעין נתניה)

141/21 אודליה חיים נ‘ נציגות הבית המשותף ;)3.5.2023( (המפקח על המקרקעין ירושלים)

244/22 פריצי נ‘ נציגות הבית המשותף ;)17.3.2024( (המפקח על רישום מקרקעין ת”א)

130/2021 ציטרין נ‘ דולר בפסקה 41 )22.8.2024( (להלן: עניין ציטרין.))

.59 יישום הכללים שהותוו בפסיקה מובילים לטעמי למסקנה ברורה כי הנתבע אינו זכאי להחזר

הוצאותיו מן הנציגות עבור תיקון הליקויים שנעשה לכאורה על ידו בקירות הבית המשותף,

וזאת כפי שאראה להלן בהקשר לתנאים לעיל. .60 אין מחלוקת כי התנאי הראשון לפיו מדובר בליקוי ברכוש המשותף מתקיים במקרה דנא, שכן מדובר בתיקון הליקוי שהתגלה בקירות החיצוניים של הבית המשותף אשר הם חלק מן הרכוש

המשותף. אני גם נכון להניח לצורך הדיון שהתנאי הרביעי לעיל, באשר לנחיצות התיקון כך

שאי ביצועו בהקדם יוביל לפגיעה קשה וברורה בעשיית שימוש בנכס מתקיים בענייננו, ועל כך יעידו תמונות פגעי הרטיבות אותן צירף התובע (ראו מוצגים 74-66 למוצגי התובע) וכן חוות הדעת מטעם התובעת (מוצגים 88-83 למוצגי התובע) שלא הופרכו אף בחקירתו הנגדית של עורך חוות הדעת, אינג’ אדלר (ראו חקירה נגדית לאינג’ אדלר בפרוטוקול הדיון מיום ,10.4.2024 מעמ’ 1 ש’ 5 ועד עמ’ 2 ש’ .)18 כמו כן לאחר ביצוע העבודות בקיר החיצוני – בין אלו שבוצעו על-ידי התובע או בין אלו שבוצעו על-ידי הנציגות – פסקה הרטיבות בדירת התובע (ראו עדות התובע בפרוטוקול הדיון מיום ,28.5.2023 בעמ’ 4 ש’ ,)6-5 ועל כן ניכר כי דירת התובע

ניזוקה בשל ליקוי בקיר החיצוני של הבניין. .61 מנגד, אני סבור כי יתר התנאים בעניין חיים לא התקיימו במקרה שלפניי. כך, אמנם נעשתה פניה לנציגות על ידי התובע בעניין הנזילות בדירתו. פנייה זו מגובה בהודעת וואטסאפ במהלך

ההודעה הראשונה; ראו תכתובת “וואטסאפ” בין

(להלן:

2020

החודשים ינואר-פברואר

התובע לבין סלומון – נספחים 14-13 לכתב התביעה.) כמו כן, לטענת התובע במהלך חודש אוקטובר 2020 שלח מכתב לנציגות (להלן: ההודעה השנייה; ראו מכתב לנציגות – נספח 15 לכתב התביעה.) משלא התקבלה תגובה למכתב ביצע התובע את התיקון בעצמו במהלך חודש נובמבר .2020 ואולם, לאחר עיון בהודעות שהוגשו אני סבור שהתובע לא הצליח להוכיח כי התקבל סירוב לבצע את התיקונים או שהתקבלה הסכמה מהנציגות כי התובע יבצע בעצמו את תיקוני הליקויים. בהקשר זה אף יוער כי ההודעה הראשונה חסרה אף בפרטים לעניין אופן וטיב התיקון שמתעתד התובע לבצע ומדובר בהודעה כללית – כי ככל שהבעיה לא תטופל התובע יפעל בעצמו לתיקון ויתבע את הכספים. בעניין ההודעה השנייה, נראה כי זו מעט יותר מפורטת מן ההודעה הראשונה, אך עדיין חסרה בפרטים מהותיים לצורך הצגת התמונה המלאה בפני הנציגות – למשל: דו”ח איתור ופירוט הליקוי ופתרונו, מיהו הגורם שיבצע את העבודה, הצעת

מחיר מפורטת, חלופות שונות לביצוע העבודה וכדומה. כמו כן, וזה העיקר – חסרה הודעה על

מסירת המכתב לידי הנציגות – כאשר כל שצורף הוא אישור שליחה של מכתב אל הנציגות (ראו נספח 16 לכתב התביעה.) הנטל להוכחת התקיימות התנאים בהתאם לעניין חיים רובץ על כתפי

התובע, שכאמור לא עמד בו – כגון להמציא אישור מסירה המעיד על גורל המכתב שנשלח.

העולה מן האמור איפוא, שגם אם התובע פנה אל הנציגות לא הוכח על ידו כי זו סירבה לטפל בליקוי – לא באופן מפורש ולא במשתמע, וזאת במיוחד על רקע העובדה שבימים אלו היתה הנציגות עסוקה בניהול מו”מ מול החברה הקבלנית בנוגע לפיצויים עבור תיקון הליקויים בבית

המשותף לרבות תיקון הליקויים בקירות החיצוניים (והשוו בעניין ציטרין, בפסקה .)52 על כן,

מצאתי כי התובע לא הוכיח את התקיימות התנאי השני במלואו. .62 בנוסף על האמור, בעניין התנאי שעניינו בדחיפות הצורך בתיקון באופן הגובר על אפשרות הפניה אל המפקח – בהתאם למובא בסיכומי התובע הלה הפריך את טענתו-שלו – כי מדובר

בעבודות דחופות אשר לא ניתן היה בעטיין לפנות בתביעה למפקח. זאת, שכן התובע טען כי בשל חדירת המים אל דירתו אלו הגיעו אל מערכת החשמל לקו בטלפון ויצרו “מפגע בטיחותי חמור.” עוד נטען כי מעת הפניה אל המפקח ועד לתיקון הליקויים בפועל היו חולפות להן שנים – בעוד מצב הדירה לא אפשר לסבול זאת. ואולם, התובע פנה אל הנציגות בדרישה לתיקון הליקויים בחודש ינואר 2020 בפעם הראשונה ובחודש אוקטובר 2020 בפעם השנייה, ולטענתו משפניות אלו לא נענו בחיוב נאלץ הוא לבצע בעצמו את התיקון בעצמו בשלהי חודש נובמבר 2020 (סעיפים 46-45 לסיכומי התובע.) הנה כי כן, בהתאם לגרסת התובע חלפו כתשעה חודשים בין הפניה הראשונה אל הנציגות לבין הפניה השנייה וכאחד-עשרה חודשים ממועד הפניה הראשונה עד מועד ביצוע התיקון. די בעובדה זו כדי לסתור את הטענה בדבר הדחיפות לביצוע העבודות באופן עצמאי – שכן חלפה כשנה בה ניתן היה לפסוע ב”דרך המלך” ולהגיש תביעה כדין (ראו גם בפרוטוקול הדיון מיום 10.4.2024 בעמ’ 2 ש’ ;44-43 בעמ’ 3 ש’ 24 ו27- בהם מציין התובע, בחקירתו הנגדית, כי הוא התכתב עם הנציגות במשך כשנה, ברם, זו סירבה לבצע את התיקון.) גם את הטענה בדבר אורכו של ההליך אין בידי לקבל, שכן הדין מאפשר מגוון אפשרויות אף תוך כדי ההליך של הגשת התביעה ללא צורך בהמתנה עד לקבלת פסק דין. יתרה מזאת, בבחינת ה”פניות” (בכפוף לאמור בעניין התנאי השני) אל הנציגות לא נזכרו אותם מפגעים מסוכנים (בחשמל ובקו הטלפון,) וכן לא ברור מן התמונות שצורפו לכתב התביעה (מוצגים 67-66 בתיק מוצגים של התובע) מתי הן צולמו – וזאת על מנת לנסות ולהוכיח את

הדחיפות במועד ביצוע התיקון. .63 בנוסף על האמור סבורני אף כי התובע לא הצליח להוכיח כי התיקון שהוא ביצע נעשה בצורה נאותה, ועל כן גם תנאי זה אינו מתקיים בענייננו. כמתואר לעיל, הן התובע והן הנציגות ביצעו עבודות לתיקון ליקויים בקיר החיצוני של הבית, בעוד שהרטיבות בדירת התובע פסקה לאחר

השלמת כלל העבודות (וזאת בהתאם להודאתו של התובע בדיון מיום .)28.5.2023 ואולם, נותרה עמימות ביחס לשאלה האם היו אלה התיקונים מטעם התובע או שמא התיקונים מטעם

הנציגות אשר הובילו להפסקת הרטיבות. .64 בעניין זה, התובע הציג מטעמו חוות-דעת מיום 21.4.2021 אשר נערכה כחצי שנה לאחר התיקון שהתבצע על-ידו ובטרם תחילת העבודות מטעם הנציגות, בה נקבע כי “קיימים סימני רטיבות בהרבה מוקדים בדירה ]…[ הרטיבות קיימת (ולא התייבשה”) (שם, בעמ’ .)4 ואולם, חוות-הדעת

אינה מאששת (אך גם לא שוללת) את האפשרות כי התיקון מטעם התובע הוא אשר פתר את הליקוי בקיר החיצוני. ללא יכולת זיהוי איזה מבין התיקונים הוא שפתר את הרטיבות אצל התובע, אני סבור שהתובע לא הצליח להוכיח כי התיקון שביצע מהווה “תיקון נאות.” בעניין זה ניסה התובע לקעקע את עדותו של מר צור, מנהל חברת דבימה שביצעה את העבודות מטעם הנציגות לפיה העבודות לתיקון הקיר החיצוני נעשו בכל הבניין (ראו חקירה ראשית לצור בפרוטוקול הדיון מיום 10.4.2024 בעמ’ ,)13 שכן לטענת התובע העבודות שביצעה דבימה פסחו על דירתו של התובע ובוצעו רק בחלק מהן בבניין. התובע הסתמך על תמלול השיחות מחודשים מאי-יוני 2023 בינו לבין צור ואימת את האחרון איתם. כך למשל בשיחה מחודש מאי הובא בין

היתר (ראו מוצג 124 במוצגי התובע:)

]…[“

התובע: אבל אתם לא אטמתם אצלי בכלל. שום… אפילו לא נקודה אחת.

]…[

עמנואל [צור –א“ש:] אני קיבלתי רשימה ]…[ אבל בדירה שלך אני לא

הייתי. היא לא ברשימה.

.”]…[

ובשיחה מחודש יוני (בהמשך לשיחה מחודש מאי; ראו מוצג 126 במוצגי התובע:)

]…[“

התובע: אתם עשיתם את התיקונים ב20- דירות שיש ברשימה… ברשימה

של המהנדס, מה שהוא נתן בחוות דעת?

עמנואל: לא, לא ברשימה של מהנדס.

התובע: אלא מה עשיתם? איפה עשיתם את האיטום? עמנואל: לא, הרשימה לא של מהנדס, לא יודע מי הכין ]…[ אני קיבלתי

את הרשימה.

]…[

התובע: אה, אז זה 20 דירות שרשומות שמה!? עמנואל: כן, אני חושב ]…[ פשוט קיבלתי רשימה אבל לא לא לא חשבתי

אם מהנדס…

התובע: אה, אז לפני זה…

עמנואל: דירות עם רטיבות, סימן רטיבות או משהו כזה. התובע: נכון נכון, כן אז אתם עשיתם את ה20- דירות האלה. את הפסים

בין החיבורים של המישקים איפה שעשיתם סיקה?

עמנואל: כן.

התובע: רק ב20- דירות האלה נכון?

עמנואל: כן. התובע: הבנתי, כי הם אומרים שאתם עשיתם את כל הבניין אבל אני רואה

שלא עשיתם את כל הבניין…

עמנואל: לא כמובן, עשינו את כל הבניין. אז בוא נגיד זה משהו אחר,

קיבלנו רשימה. התובע: לא מה שעשיתם עם החיבור של האבנים

עמנואל: גם זה אמת. קיבלנו רשימה. בוא נגיד 20 דירות ]…[ בכל מקרה מה אנחנו עשינו? בדקנו את כל הבניין, למה כל הבניין? כל החזיתות של

הבניין כי בכל מקרה היינו בגלישה עם הסנפלינג .]…[

]…[

התובע: ]…[ אצלי לא נגעתם בכלום נכון?

]…[

עמנואל: אה פנטהאוז [דירת התובע – א”ש] לא, בטוח. זה בוא נגיד כי

פנטהאוז לא מופיע ברשימה. כמובן לא לא לא בדקנו .]…[ התובע: אבל אני מסתכל, אני לא רואה שאתם עשיתם את כל הבניין, אתם

עשיתם רק איפה שכתבו לכם שיש מים ]…[ אתם לא עשיתם את הבניין.

אתם עשיתם איפה שיש מים בדירות, ב20- דירות, זה מה שעשיתם.

עמונאל: אוקיי, כן.

התובע: אוקיי. בסדר גמור. תודה רבה. יום טוב.

עמנואל: תודה לך.

 ואולם, בחקירתו הנגדית לצור הובהר על-ידי העד, ביחס לשיחות הנ”ל, כי סבר שהתובע התכוון

לתיקונים שנעשו בשנת 2023 – במסגרת האחריות על העבודות ולא ביחס לעבודות עצמן

שבוצעו בשנת 2022 לאורך כל חזית הבניין – ראו למשל בפרוטוקול הדיון מיום ,10.4.2024 בעמ’

:22-10 ‘ש 14

]…[“

ת: ב2022- עשינו את הפרויקט וב2023- עשינו תיקונים.

]…[

ת: אני דיברתי על מסגרת האחריות בשנת 2023 לא קשור לפרויקט, קשור

לאחריות של .2023 בפרויקט כמובן שעשיתי בכל הבניין.

ש: אבל אני שואל אותך אם עשיתם בכל הבניין ואתה אומר לי לא.

דיברתי על .2023

ת: השיחה מדברת על הסכם האחריות.

.”]…[

.65 בעניין זה מצאתי את עדותו של צור מהימנה, כי העבודות בוצעו לאורך כל חזית הבניין לרבות בשטח מעטפת דירתו של התובע ועל כן אני סבור שבמאזן ההסתברות, לא עלה בידי התובע להוכיח כי התיקונים שהוא ביצע בעצמו בחזית הבניין הם אלו אשר מיגרו את מופעי הרטיבות

בדירתו, ועל כן לא הוכח אף תנאי זה. .66 גם ביחס לתנאי האחרון – בעניין סבירות עלויות התיקון, התובע לא עמד בו. זאת לאור העובדה כי עלות איטום כלל הבניין תומחרה בסך של 123,000 ש”ח (ראו: מוצג כב1′ במוצגי הנתבעים – הצעת מחיר חברת “דבימה;” מוצג כ”ב 2 – הצעת מחיר “שילר לביא,” שם תומחר האיטום לכלל הבניין בסכום דומה; מוצג כ”ג – הודעת הנציגות לבעלי הדירות על העבודות שבוצעו בבניין,) ומנגד עלות העבודות בדירתו של התובע בסך 34,000 ש”ח (בתוספת מע”מ; ראו: מוצג

75 במוצגי התובע – קבלה עבור ביצוע העבודות בדירת התובע; מוצג 80 – הצעת מחיר על סך

45,000 ש”ח בתוספת מע”מ.) בהשוואה ישירה עלות העבודות במעטפת דירת התובע מהווה כ- 30% אחוזים מעלות עבודות האיטום לכלל הבניין – בן 18 קומות ו72- דירות; וגם לו הייתה מתקבלת עמדת התובע לפיה התיקון מטעם הנציגות בוצע ב20- דירות ולא בכלל הבניין, אזי הפער בין העלויות גדל – כאשר העלות הממוצעת לכל דירה היא כ6,150- ש”ח (כך שסכום התיקון בדירתו של התובע גבוה פי 5.5 מהעלות הממוצעת לדירה.) אכן, אין מקום להשוואה

ישירה, שכן העלות השולית ביחס ליתר הדירות פוחתת, אך עדיין, ההפרש בין העלויות –

בהתחשב בהבדל בהיקפי העבודות – אינו נמצא סביר בעיניי. .67 לסיכום, התובע לא הוכיח כי הוא עומד בתנאים המצטברים שהותוו בפסיקה כדי לזכות בשיפוי על ההוצאות ששילם מכיסו עבור התיקון ברכוש המשותף. כמו כן, לא הוכח כי הנציגות סירבה לפנייתו או אישרה לו לבצע עבודות ברכוש המשותף; ואף לא הוכח כי הייתה קיימת דחיפות

מיוחדת לביצוע התיקון חרף האפשרות לפנות אל המפקח על רישום מקרקעין לקבלת צו לביצוע העבודות; לא הוכח כי העבודות שבוצעו על ידי התובע עצמו נעשו בצורה נאותה; ואף הסכום שבו בוצעו העבודות הוא מופרז ביחס למהותן. משכך דין התביעה להשבת הוצאות בגין

עבודות ברכוש המשותף – להידחות.

התביעה בעניין הרטיבות נגד הנציגות – צו עשה שיורה לנציגות לתקן נזקים בדירת התובע

.68 תחילה יוזכר כי התביעה ברכיב זה הייתה לתשלום סך של כ20,000- ש”ח עבור תיקון הליקויים בדירת התובע שנגרמו כתוצאה מהרטיבות. לאחר שהבהרתי לתובע בדיון מיום 10.9.2023 כי סמכותי העניינית מצטמצמת למתן צו עשה לתיקון הנזקים בדירה (מתוך פרוטוקול הדיון בעמ’

3 ש’ ,)16-15 תיקן התובע את כתב התביעה והוסיף את התביעה לצו-עשה – אך לא מחק את

התביעה הכספית ושני הסעדים הללו התבקשו כחליפיים זה למשנהו.

.69 ביחס לתביעה הכספית, אחזור על שנאמר בדיון מחודש ספטמבר ואומר כי למעשה מדובר בתביעה לשיפוי התובע עבור נזקיו בדירה, ואולם סמכותו של מפקח על רישום מקרקעין לדון

בעילות נזיקיות מוגבלת לתביעה נזיקית שעילתה השגת גבול (ראו: ע”א (ת”א) 1730/99 צ.ה.ר חברה לפיתוח ובניין בע“מ נ‘ יום טוב עבודי שבבי )1987( בע“מ ;)31.12.1999( ע”א 2295/01

מנחמי בוני מגדלי דוד ר”ג בע”מ נ’ נציגות הבית המשותף ברח’ ז’בוטינסקי ;)30.6.2002(

עש״א (מחוזי-ת״א) 34810-10-18 רבין נ׳ נציגות הבית המשותף ברחוב רמז 35 תל אביב

.))15.4.2019( משכך אין לי אלא לדון בסעד המבוקש לצו עשה לתיקון נזקים אלה, ומאחר שאין מחלוקת כי היו ליקויים ברכוש המשותף שגרמו לנזקי רטיבות בדירת התובע ומאחר שליקויים אלו תוקנו על ידי הנציגות, הרי שמכוח סעיף (3א) לתקנון המצוי שבתוספת לחוק המקרקעין אני מורה לנציגות לתקן גם את הנזקים בדירת התובע שגרמו ליקויים אלו. בהעדר חוות דעת נגדית מטעם הנציגות, העבודות בדירת התובע יבוצעו בהתאם למוקדים המצוינים בחוות-דעת

התובע (מוצגים 88-83 בתיק מוצגי התובע) וכדלהלן:

–  בחדר העליון – קיר דרומי, קיר מערבי וקיר צפוני;

–    בממ”ד – קיר צפוני;

–  במקלחת הצמודה לחדר השינה – קיר דרומי וקיר מערבי;

–  בחדר השינה הדרום-מערבי – קיר מערבי וקיר דרומי;

–  בחדר הדרומי האמצעי – הקיר הדרומי;

–  בחדר הכניסה (חדר אירוח) – קיר מזרחי וקיר דרומי;

–  מפלס המדרגות (עליון ותחתון) – קיר דרומי;

–  משמאל לדלת הכניסה לדירה (מעל המדרגות;)

–  שירותי האורחים – לאור עמוד הניקוז המשותף.

.70 העבודות במוקדים הנ”ל יבוצעו באופן הבא: ככל שיש צורך בייבוש המוקדים הנ”ל אלו ייובשו באופן מלאכותי. כאשר המוקדים יבשים, יש לתקן את סימני הרטיבות באמצעות טיח או שפכטל. לאחר מכן יש לצבוע את המוקדים בגוון דומה לגוון הקיים. העבודות המצוינות לעיל יבוצעו על-ידי איש מקצוע מורשה ומיומן בביצוע עבודות אלו, בהתאם להוראות התקן הישראלי ובכפוף למפרט ולעבודות ולמפרט חומרים בכתב. כמו כן, על הנציגות לתעד באמצעות

צילומים את כל שלבי ביצוע העבודות וכן לשמר את התיעוד וממצאי הבדיקות למשך 7 שנים.

.71 הנציגות תבצע את התיקונים בדירתו של התובע בתוך 30 ימים מהיום.

סיכום

 .72 תביעתו של התובע כללה סעדים שונים הכוללים צו-עשה נגד הנציגות אשר יורה לה להשיב את

המצב לקדמותו ולחבר את האינטרקום בדירת התובע למערכת האינטרקום בבית המשותף;

צו-עשה נגד נתבע 2 אשר יורה לו להפסיק את השימוש בעמדת הטעינה לרכב החשמלי – וזאת עד להסדרת הנושא על-ידי הנציגות; צו-עשה נגד נתבע 3 אשר יורה לו לסלק או להסליק את מצלמות האבטחה; תביעה כספית בסך 62,010 ש”ח נגד הנציגות עבור שיפוי התובע עבור התיקון שביצע ברכוש המשותף ולתיקון הנזקים שנגרמו לדירתו של התובע עקב חדירת מים מהרכוש המשותף וצו עשה לתיקון הנזקים בדירתו של התובע. כפי שהראיתי לעיל, תביעתו של התובע בכלל הרכיבים לא הוכחה או שהיא נעדרת עילה מלבד נושא עמדת הטעינה (ביחס לנתבע )2 וביחס לתיקון נזקי הרטיבות בדירתו (ביחס לנציגות.) על כן, דינה של התביעה על מרבית

סעדיה ורכיביה להידחות.

סיכום אופרטיבי

 א. התביעה למתן צו-עשה שיורה לנציגות לחבר או לממן יחידות תקשורת (אינטרקום) בדירת

התובע נדחתה. ב. התביעה למתן צו-עשה אשר יורה לנתבע 2 (ימין עפר) להפסיק את השימוש בעמדת הטעינה לרכב החשמלי התקבלה בעיקרה. על כן, אני מורה לנתבע 2 להמציא לידיו של התובע “תעודת בדיקה של עמדת טעינה” בהתאם לנספח ב’ לתקנות החשמל; וכן אישור מטעם חברת הביטוח של הנתבע כי הפוליסה שברשותו מכסה אף את עמדת הטעינה לרכב חשמלי

או לחלופין להציג פוליסה אחרת לדירת הנתבע 2 המכסה את נושא העמדות. הנתבע 2 ימציא האישורים הנ”ל לידי התובע והנציגות בתוך 45 יום מהיום. ככל שהנתבע לא ימסור לידיו של התובע את האישורים בתוך פרק הזמן האמור, אני מורה לו להפסיק את השימוש

בעמדת הטעינה – וזאת עד להמצאת האישורים כאמור. ג.  נתבע 3 (מרדכי משיח) ישמור על כיסוי המצלמות (המזרחית והמערבית) בהתאם לתמונות

בפסקה 56 לעיל, כך שאלו לא תצלמנה את שטחו של התובע. ד. התביעה כנגד הנציגות לשיפוי התובע בגין הוצאות שהוציא לתיקון הרכוש המשותף

נדחתה.

ה. התביעה למתן צו-עשה אשר יורה לנציגות לתקן את הליקויים בדירת התובע התקבלה. לפיכך על הנציגות לבצע את העבודות המצוינות בפסקה 69 לעיל בדירת התובע. עבודות

אלה יבוצעו בתוך 30 יום מהיום.

הוצאות .73 משהגעתי לכלל מסקנה כי דינה של התביעה על מרבית רכיביה להידחות, הרי שעל התובע לשאת בהוצאות הנתבעים, שכן הכלל בפסיקת הוצאות הוא כי בעל דין שהפסיד בהליך משפטי

יחויב בהוצאות ריאליות של בעל הדין שכנגד (ראו: תקנה 151 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי,

תשע”ט2018- (להלן: התקנות😉 ע”א 9648/16 אורהייטק GIS בע“מ נ‘ חן אביטן – משרד

עורכי דין, בפסקה 67 והאסמכתאות שם .))28.2.2018( יתר על כן, התקנות במתכונתן הנוכחית

אף מחייבות את הערכאה השיפוטית לפסוק הוצאות בתום הדיון, אלא אם קיימים טעמים

מיוחדים שלא לחייב בהוצאות (תקנה 152 לתקנות.)

.74 אשר על כן אני מורה כלהלן:

תשלום הוצאות לנציגות: חלקי התביעה בעניינם של האינטרקום והשיפוי עבור עלות התיקון בקירות החיצוניים שבוצע על-ידי התובע נדחו, ואילו החלק בעניין מתן צו-עשה התקבל. בהקשר זה יוער כי החלק הארי בתביעה בעניין החזר הוצאותיו עבור התיקונים ברכוש המשותף נדחה, וזאת לאחר שהבהרתי לתובע במספר הזדמנויות שעל פניו הוא אינו עומד באמות המידה שהותוו בפסיקה להחזרים כאמור. על כן, לא מצאתי לחייב את התובע במלוא סכום הוצאותיה המשפטיות של הנציגות (אשר הסתכמו לכדי סך של 36,604 ש”ח בהתאם לקבלות – ולא נסתרו מעיני טענות התובע ביחס לסכומים שפורטו בסיכומי הנציגות.) לפיכך, התובע ישלם לנציגות סך של 25,000 ש”ח עבור הוצאותיה המשפטיות לרבות שכ”ט עו”ד.

תשלום הוצאות לתובע:

.75 התביעה כנגד הנתבע 2 בעניין עמדת הטעינה התקבלה בעיקרה ומשכך עליו לשלם את הוצאותיו המשפטיות של התובע (אשר ייצג את עצמו,) ואולם בהתאם לאמור לעיל ביחס להתנהלות

התובע ובהתחשב בחלק של רכיב זה ביחס לתביעה כולה, הוצאות אלה יועמדו על הצד הנמוך,

והנתבע 2 (ימין עפר) ישלם לתובע סך של 4,000 ש”ח עבור הוצאותיו המשפטיות.

.76 התביעה כנגד 3 התקבלה בהתבסס על הסכמות הצדדים בקדם המשפט הראשון, ועל כן כל צד

יישא בהוצאותיו ביחס לרכיב זה.