פסק דין בנושא מטרד רעש משכן בבית משותף

פסק דין בערעור על פסק דינו של בית משפט שלום

1. מדובר בערעור על פסק דינו של בית משפט השלום, בגדרו התקבלה תביעתו של המשיב 1 (להלן: “המשיב”) ונקבע כי המערער אחראי כלפיו בעוולת מטרד ליחיד והוא חויב לפצותו בסך 8,000 ₪ וכן לשאת בהוצאותיו ושכ”ט עורך דינו.
2. המערער והמשיב גרים בבניינים סמוכים ברחוב בייליס בשכונת כרמליה בחיפה. עניינה של התביעה שהונחה בפני בית משפט קמא מטרדי רעש שנגרמו על ידי המערער ודיירים נוספים המתגוררים באותו בניין עקב קיום משחקי טניס שולחן שהוצב בקומת העמודים בבניין מגוריהם. בכתב התביעה נאמר כי המשחקים האינטנסיביים שהתקיימו במקום והיו מלווים בצעקות וצהלות של המשתתפים, הסבו למשיב מטרד, הפריעו לו לעסוק בעבודתו והפריעו ליתר בני המשפחה ללמוד.
3. בפסק דינו, נדרש בית משפט קמא להוראות סעיף 2 לחוק מניעת מטרדים, תשכ”א-1961, (להלן: “החוק”) המורה כי “לא יגרום אדם לרעש חזק או בלתי סביר מכל מקור שהוא, אם הוא מפריע, או עשוי להפריע, לאדם המצוי בקרבת מקום או לעוברים ושבים”. נאמר כי התקנות שהותקנו בעקבות חקיקת החוק הנ”ל, מתייחסות לרעש בלתי סביר וכוללות טבלה המפרטת אילו תדרים ייחשבו כרעש בלתי סביר. לעומת זאת, למונח “רעש חזק” לא ניתנה כל הגדרה, הן בחוק והן בתקנות, ולכן על בית המשפט לקבוע על פי שיקול דעתו האם הרעש עליו מלין המשיב הינו רעש חזק. לעניין זה קבע בית משפט קמא כי המשיב הצליח להוכיח שמדובר ברעש חזק, כהגדרתו בסעיף 2 לחוק. קביעה זו נסמכת, בין היתר, על האזנה להקלטות שהוקלטו על ידי המשיב מדירתו הממוקמת בקומה השלישית. אותן הקלטות מלמדות כי אכן נשמעו רעשים, הן של שולחן פינג פונג והן רעשי צהלות של המשתתפים במשחק. בית המשפט הוסיף כי רעש של כדור פינג פונג משך שעתיים ביום מהווה מטרד לא מבוטל “אשר עלול להטריף את הדעת ואף יפריע למנוחת ושלוות משפחת התובע”. עוד הפנה בית המשפט לכך שהמערער לא חלק כי תחילה התקיימו המשחקים מדי יום ביומו ונמשכו עד השעות שהן אסורות על פי חוק למניעת מפגעים. רק לאחר שהתקבל מכתב מאת המשיב, הוגבלו המשחקים לשעות המותרות על פי חוק והתקיימו כשעתיים מדי לילה, בין השעות 21:00 עד 23:00. בית המשפט קבע כי בנסיבות ובשים לב לאינטנסיביות בה נערכו המשחקים, יש לומר כי מדובר ברעש חזק, כהגדרתו בחוק.

          בתוך כך, דחה בית משפט קמא את טענותיו של המערער לעניין עוצמת הרעש בציינו, בין היתר, כי אין המדובר במומחה לאקוסטיקה וכי המדידות לא נעשו באמצעות מכשיר כלשהו. בנוסף, המערער סובל מלקות שמיעה ולכן אין לממצאיו כל משקל.

4. בבואו לאמוד את הפיצוי בגין הסבל שנגרם למשיב, ציין בית משפט קמא כי המערער לא פעל באופן ראוי למציאת פתרון וכי הוא דחה למעשה את הפתרונות שהוצעו, על אף היותם פתרונות סבירים. כך למשל ההצעה להעתיק את שולחן המשחקים לחלקו הצפוני של בניין מגוריו, פתרון שעלה במסגרת הסכם גישור אליו הגיע המשיב עם משפחה אחרת בבניין. כן נדחתה ההצעה להציב את השולחן ברחבת החנייה של המשיב, בה אינו משתמש. לפיכך, חייב בית משפט קמא את המערער לפצות את המשיב בסך 8,000 ₪ תוך שקבע כי המערער יהיה רשאי לעשות שימוש בשולחן המשחקים מדי יום, בין השעות 18:00 עד 19:00 ורק בחלקו הצפוני של בניין מגוריו. בנוסף, חויב המערער לשאת בהוצאות המשיב בגין ניהול ההליך בסך 4,000 ₪.
5. במסגרת הדיון שהתקיים בפנינו, הגיעו הצדדים להסדר חלקי שעניינו השעות בהן יתקיימו המשחקים ומיקומו של שולחן הטניס. הוסכם כי הזמן שבו יותר לקיים משחקים יוארך לשעתיים ביום שיהיו מחוץ לשעות המנוחה (14:00 עד 16:00) ולא יאוחר מהשעה 22:00. עוד הוסכם כי מיקום השולחן יהיה כפי שנקבע בהסכם הפשרה בהליך הגישור, על פי התרשים שצורף לו.

          הצדדים לא הגיעו להסכמה לגבי הפיצוי וההוצאות שנפסקו על ידי בית משפט קמא.

6. לטענת ב”כ המערער, שגה בית משפט קמא שעה שהסתמך בקביעתו, כי מדובר ברעש חזק כהגדרתו בסעיף 2 לחוק, על הקלטות שנעשו בידי המשיב. זאת, בין היתר, בשים לב לקיומה של פסיקה הקובעת כי לא ניתן לקבוע ממצא עובדתי בדבר רעש חריג באמצעות הקלטה, שכן עוצמת הרעש ניתנת לשינוי באמצעות מכשיר ההקלטה. עוד טען ב”כ המערער, כי מתצהירו של המשיב עולה כי הוא ביצע את ההקלטות בין יוני 2013 לפברואר 2014, דהיינו משך 7 חודשים. אלא שבסופו של דבר, הוגשו לבית המשפט הקלטות בזמן מצטבר של 10 דקות שעל בסיסן קבע בית משפט קמא כי מדובר ברעש חזק.
7. המשיב מצדו טען כי ניתן היה לפתור את הסכסוך עוד בשנת 2013 עם התגבשות הסדר הפשרה במסגרת הליך הגישור. ניתן היה גם לפתור את המחלוקת על ידי הצבת שולחן המשחק בחנייה השייכת למשיב. אלא שכל הפתרונות שהוצעו נדחו על ידי המערער, ובכך התארך הסבל שנגרם למשיב. נטען כי בית משפט קמא התרשם שמדובר ברעש שיכול להטריף את הדעת ועל כן, הפיצוי שנפסק בסופו של יום היה מתון ומידתי. בשולי הדברים, הפנה ב”כ המשיב לעובדה שאף הפיצוי הנמוך שנפסק על ידי בית משפט קמא לא שולם על ידי המערער אשר ראה לחלק, על דעת עצמו, את הסכום לשניים, כאשר רק השיק הראשון כובד ואילו השני לא נפרע והוחזר על ידי הבנק.
8. בטרם אדרש למחלוקת גופה, אני רואה להעיר כי סכסוך השכנים הנקודתי, תפח לממדים הרבה מעבר לנדרש. מדובר במחלוקת שניתן היה לפתור על נקלה בהבנה ועם מעט רצון טוב של הצדדים המעורבים, המתחייבים מיחסי שכנות ומגורים משותפים. ראוי היה שהמערער יתחשב בהפרעה הנגרמת למשיב – שכנו – ויעשה כל שביכולתו על מנת לאזן בין רצונו לקיים המשחקים לבין הפגיעה הנגרמת לשגרת יומו ולאיכות חייו של המשיב כתוצאה מאותם משחקים. דומה כי לא כך נהג  המערער, והדבר הצריך את המשיב לפנות לערכאות כדי לזכות בשלוות חיים ולמנוע המטרד שנגרם לו על ידי המערער. תחת לסיים את המחלוקת עם מתן פסק דינו של בית משפט קמא, שהיה מאוזן לטעמי, המשיך המערער להתנצח עם המשיב והגיש הערעור המונח בפנינו וחבל שעשה כן.
9. קביעתו של בית משפט קמא כי מדובר ברעש חזק, כהגדרתו בחוק, מהווה ממצא עובדתי שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בו. קביעה זו נסמכת גם על הקלטות שהוצגו בפני בית משפט קמא וגם על התרשמותו הכללית כי משחק פינג פונג לאורך שעות, הכרוך ברעש כדור המשחק על גבי שולחן הפינג פונג ומלווה בצעקות של אלה המשתתפים במשחק, גורם לרעש חזק במשמעות החוק. כאמור, מדובר בקביעה עובדתית מובהקת. הלכה מושרשת מימים ימימה היא שבית המשפט, בשבתו כערכאת ערעור, לא יתערב בקביעות מהימנות של הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים. בע”א 2976/12 בראל נ’ קאופמן (23.11.2014) נאמר כי “כלל הוא כי ערכאת הערעור תמעט להתערב בקביעות כאלה של הערכאה הדיונית, בשל יתרונה של הערכאה הדיונית אשר התרשמה ישירות מן העדים והראיות”. בע”א 7787/12 עיזבון המנוח מאמא ז”ל נ’ הסתדרות מדיצינית הדסה (3.11.2014) נאמר כי “לעניין זה ידועה ההלכה כי בית המשפט שלערעור לא מתערב על נקלה בממצאים שבעובדה שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית והוא יעשה כן רק אם מסקנותיה אינן עומדות במבחן ההיגיון והשכל הישר” (ראו עוד בנדון: ע”א 8857/06 עירית פתח תקווה נ’ חברת אולימפיה בע”מ (15.9.2010); ע”א 5234/13 קרסנטי נ’ בנק הפועלים משכן בע”מ (11.1.2015)).

          בענייננו, לא מתקיימות אותן נסיבות חריגות המצדיקות התערבות בממצא העובדתי שנקבע על ידי בית משפט קמא. בית משפט קמא עגן, כאמור, את ממצאיו הן על סמך ההקלטות שהוצגו בפניו והן על בסיס התרשמותו כי משחק מסוג זה המתקיים לאורך שעות כשהוא מלווה בצהלות וצעקות המשתתפים מגיע כדי רעש חזק. באשר להיות הרעש בבחינת “רעש חזק”, יש לציין כי בבית משפט קמא אף העידו, לגבי הרעש, עוצמתו ותדירותו, בתו של המשיב ואשתו. מנגד ויתר המערער על עדותם של שני המצהירים מטעמו (ראו התייחסות בית משפט קמא למשמעות הראייתית של הוויתור על העדים כאמור, בסעיף 14 לפסק הדין). בנסיבות, מסקנתו של בית משפט קמא לגבי קיומו של רעש חזק נראית סבירה ואין כל הצדקה להתערב בה.

10. הפיצוי שנקבע על ידי בית משפט קמא אף הוא מידתי ומתון בהתחשב במטרד שנגרם למשיב. הוא הדין לגבי ההוצאות בהן חויב המערער.
11. לו דעתי היתה נשמעת, היה הערעור לעניין הפיצוי וההוצאות בהם חויב המערער, נדחה, תוך מתן תוקף של פסק דין להסכמות שהושגו בין הצדדים במהלך הדיון בערעור. עוד הייתי מציע לחברותיי לחייב את המערער בהוצאות המשיב בערעור בסך כולל של 6,000 ₪. סכום זה נקבע על הצד הנמוך מתוך תקווה כי הדבר יאפשר לצדדים לפתוח דף חדש ביחסיהם ולכונן שכנות טובה ושלוה.

ניתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה בין הצדדים כפי שמצא ביטוי בפסק דין זה. הערעור לגבי גובה הנזק וסכום ההוצאות בבית משפט קמא – נדחה. המערער ישא בהוצאות המשיב בסך של 6,000 ₪.